ואילו לא הייתה בי מעולם תקווה
ואולי מעולם לא ידעתי אהבה
אז מה לי הם
נפלאות העולם הזה?
ואילו אושר ברח מבין אצבעותיי כמים נוזלים
ואולי השראתי כזבים הייתה
מה הם לי פלאות הייקום?
ואילו תאווה שלטה ביצריי
ואולי נתינה הייתה קלה לי עד היום
האם ידעתי את מסתרי תבל?
למדתי מהות חיים?
הרווחתי מהמוות?
ואם אהבה הייתה לי והלכה לה
ואושר אינו אלא רגעים של שלווה
האם טעמתי מן הטוב?
ואם תקווה היא סוג של חוזק
ותאווה היא סוג של תום בלתי נשלט
של ילד
האם ראיתי את האור?
ואם לא היה בינינו אלא זוהר
אזי היינו כילדים תאווים לאהבה
ונתינה הייתה לנו כקשת בענן
כברית קסמים של שניים
המחכים לסימן לגשם,
סימן לבוקר חדש...
תולים עיניים צמאות
בעתיד לא ברור
שקרים וסודות
ועבר סתור

היינו כחולמים,
כשני ילדים,
תלינו את הכפפות
ונשארנו רעבים...