בניין אמאדו
גבוה ואפור
ומעליו ברקיע
עפה ציפור
חופשיה, מאושרת
בלי שום דאגות
בלי תקופות מבחנים
מלאי כשלונות

ואני כאן למטה
בכסאות הכתומים
במקום ללמוד
כותב שירים מפגרים
לא שאנן
אלא יודע היטב
שגיליון הציונים
יהיה שוב כואב

בניין אמאדו
עצוב ושקט
כאילו באבל
על מישהו מת
אולי הוא יודע
אולי הוא מבין
את המוות שלי
את המוות בפנים

ואולי יום אחד
של הגשת שיעורים
במקום קומה אפס
אלחץ על עשרים
אפתח שם חלון
אומר להתראות
ולא אצטרך עוד
לפתור משוואות

(02/03/05)