שולמית דוידוביץ / שולמית |
שמש בלחיי בכתמים
חומים
לא עוד שחורה אלא
צהובה אני לעילא ולעילא
דודי בא והולך בגיני
גווי כצפחה לוכדת
החול על מצחו מר
נגרס בין שיני
בשערו הדשן
מסתולל הלבן
הירקון בעיניו נגה
נדד גם למקומות אחרים
הראה לי את ידיו
ציפורנים שחורות לנו
עמלניות
ריח המתכת דבק בבשרנו
הסב אלי את פניו
תלתלים רכים
נקשרו בלשוני
בפי, החלל מתרבה
נגעתי בו
שפתיו כיערת הדבש
לינוק מהם בריאות
לשיבה טובה נכתב
אהבתנו ממיטה עלי חרפה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|