ושוב אנחנו בארצנו הקטנטונת, הנהדרת, המובחרת,
רק חבל שלא רואים את זה בתוצאות של הנבחרת,
אבל למרות הכל המדינה מאושרת,
אז נכון שלדוד סם אנחנו קצת חטוטרת,
כשכל העולם מתרווח בכורסא,
לנשום קצת אוויר צח, לשאוף קצת מקטרת,
לשתות איזה קוניאק, לצאת מהסרט,
אנחנו תמיד מופיעים להכניס ת'מכה בקצה של הזרת,
בעוד חדשה מרגיזה, מטרטרת,
באופן קבוע רעות מבשרת,
הכי מתוקשרת, הכי מדוברת,  
כ"כ מתייסרת, בוכה, מפרפרת,
השכם וערב את קבריה חופרת,
אבל מה? מדינה לתפארת!
מאילת עד כנרת,
מנמל תל אביב עד מזרח מבשרת.


יא חביבי, אל תהיה שלילי, תהיה מי שאתה- ישראלי.



ואם שכחתי איזה מישהו אני ממש מצטער,
אולי מחר נתקן, בשידור החוזר,
אם עדיין נהיה פה ולא נתפגר מפיצוץ, תאונה או כל פגע אחר,
כי כשהראש היהודי מתחיל לאלתר,
אז אף אחד לא יודע איך כל זה ייגמר,
הכל ייתכן, הכל מתאפשר,
אפילו 'הקדוש ברוך הוא' מוריד את הקב"א,
חובש מסיכה, במקלט מסתתר,
עד יעבור זעם והכל ייגמר,
השיפוצניק יבוא נזקים למזער,
ואם המצב יהיה רע ביותר אז ניסע לניו יורק,
ת'דודים לבקר, בתקווה שבחו"ל המצב ישתפר
וששום תא רדום של אל-קעידה לא יתעורר.


אה... ניו יורק, ניו יורק, אולי אפילו מנהטן...



אז במנהטן לחודש ל"פרינדס" נתמכר
והכל יירגע, יתיפייף, יתבהר,
כי שם הכל ירוק יותר ואין מה לדבר,
כל אחד יבחין אם הוא לא עיוור,
וכשבסי.אן.אן נראה שוב איך בארץ ענן הפיצוץ מתפזר,
ממנו תבצבץ "הקשת הישראלית" בצבעי ההסבר:

הימים- שחורים, הלילות- לבנים,
הקו- רק ירוק, אבל השמים מאד אפורים,
והעיניים אדומות והשיניים צהובות
והנשים- חלק בלונד אבל חלק כחולות,
והבגדים- חאקי, והעתיד? מעורפל (תסלחו לי שקצת קשה לי לראות,
במחילה).
ורק העם- סגולה!

יא חביבי, אל תהיה שלילי, תהיה מי שאתה- ישראלי,
תסתכל על עצמך, תראה את הדבשת, איך שהיא זוהרת בכל צבעי הקשת.