שירה גפני / יובלים |
שליד הנחל.
אני אשב עליה
ואחשוב על האור הרחוק.
על הגב שראיתי,
על המילים שלא דיברתי.
מה מביא את הנחל הזה,
להפוך לעוד יובלים שימשיכו לזרום?
שייקחו חלקים ממנו?
מה גורם לאור להיות כה רחוק?
להיות בוהק לרגע ואז להיעלם.
להישאר כועס וכבוי....
קמתי. אני אמשיך ללכת.
מחר, אחרי הכל, יהיה כבר יום חדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|