בערב יום הזכרון אני לפעמים שוכח שכבר יום הזכרון וצריך לשמור
ולזכור.
בעוד אני זוכר את הפגישות וכל הענינים שצריך לסגור, אני שוכח
שכבר יום הזכרון שבו צריך לזכור את מה שאין ולא את מה שיש.

אבל לא תמיד אני זוכר שיום הזכרון כבר התחיל. אני משתדל לזכור
להאריך אותו קצת שאמלא לגמרי את מכסת הזכרון.
האם אפשר לזכור מהר, ולגמור עם כל הלזכור, נניח בחצי יום?
כי בסך הכל כשחושבים על זה, אפשר לזכור את אלה שנשכחו די מהר,
כי חייהם היו קצרים מדי ולא נותר הרבה מה לזכור מהם.  
הלא הרבה יותר זמן אנחנו זוכרים אותם מאשר מכירים אותם.
וגם אם זו הייתה היכרות ממצה וצפופה ועמוסה ואינטנסיבית, הרי
כמה ארכה?
שתים - שלוש שנות נעורים וכל כך הרבה שנות זכרון.
אולי אפשר קצת להניח לעבר ביום הזכרון ולנסות לזכור למפרע?
לזכור את אלו שאנחנו אוהבים ואת אלו שאוהבים אותנו. לחשוב על
כמה אפשר להתגעגע כשיודעים שמחר או בשבוע הבא או בחגים, ניפגש
וניגע ונחבק ונהיה לדקת דומיה יחד
גוף ליד גוף
נפש ליד נפש
את ואני
ואתה ואני
ואתם ואני
ואני ואני