אשתו של דייג אלמוני
שוכבת במיטה עם גרגרי חול
וצדפים בשערי
עם שחר אני נוטשת את בעלי
ומושכת את הספינה כמו את ליבי אל לב הים
ושם עם קריאות השחפים אני הכי שקטה בעולם
ושם על קליפת האגוז עם הגלים הגדולים אני נמסה
הכי שלמה, הכי פצועה וחשופה
עד הרגע בו אני משליכה את הרשת
ואיתה צוללת לקרקעית החשוכה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|