נכנסתי למסיבת גן
מסיבה כזו שקטה,
רגועה.
במרפסת שלי הריקה
התכנסו משום מקום
בני אדם
ואפילו זוג פה
ומשפחה שם
ומה שמעניין,
הם גם מדברים.
המרפסת שלי אפופה ברחש
יש תחושה כזו של יחד.
ממש גורל משותף.
נגיד אם תיפול המרפסת
חס וחלילה.
תראה מה זה,
מוזר.
אתמול לבד, והיום.
אני מקרב את ספל הקפה
וכמו במראה גם הבחור
שאת שמו איני מכיר,
גם היום הרוח העיפה
את תחתית הנייר
של הקפה שלי.
זה לא סוד, הוא מנסה
לומר לי משהו.
מרפה את רצוני,
אקשיב לשקט המהול
בשיר של יוסי בנאי,
והוא מגיע בשורה מהשיר
היא תלך אחרי קולך
וקול הגיטר
תודה,
על לא דבר.