איתי אורבך / - |
לצאת מהאור לעולם השחור
ממקום די הזוי ומוזר
רק אני... וזה לא נגמר
לא! העולם השני עדיף מכאן
שם שום דבר לא מסוכן
האם כדאי לעצור
או שפשוט יותר
פשוט ללכת לשם לעולם השני שנמצא במוחי ואני סתם דמות במוח של
עצמי יותר מדי תיאורים המוח כואב וכואב ומתפוצץ ונמרח על הקיר
על הריצפה על אהבה שנאבדה זה כמו לופ אינסופי שבין מציאות
ודמיון לילה ויום זה חלום
לא מפסיק לחשוב עליך
הי הפסקתי לחשוב וזה די נעים בלי
צרות רק שקט נפשי טאי
צ'י שהולך מכות
לא! עכשיו הגיע הזמן לחזור
לצאת מהחור לעולם השחור
ממקום די הזוי ומוזר
רק אני... וזה לא נגמר
כואב באצבעות שלוחצות על המיתרים העצובים של החיים המקולקלים
יותר מדי תיאורים והמוח כואב וכואב ואוהב את הכאב כי זה טוב
לחשוב להאכיל את המוח הוא רעב מזמן ליד של אדם וקניבל הוא רק
בן-אדם
נסיעה אל מחוץ לעולם
עוצם עיניים והכול נעלם
עוד שעה עברה אין תחושה של זמן
והכול עובר לדף
זעם ותיסכול שלא קיימים
עם כמה צבעים הם נעלמים
מסע ארוך שלוקח שניה
על העפעף בעולם הבא
היד הוא רק כלי של הרגש שבלב
החתול שעל הכביש כבר לא חושב
%$#@ הם מחסומים
אני צריך להרגיש את הצלילים והצבעים
מחשבות באות מעולם אחר או שלא אני כבר לא יודע מה קורה פה אני
יושב וחושב והמוח כואב וכואב ומתפוצץ ונמרח על הקיר על הריצפה
על הדף הוא מראה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|