כשדניאלה היתה קטנה, אמה היתה מסרקת את שערה הארוך כל ערב לפני
השינה. שערה היה ארוך ומבריק, הדיף ריח שמפו צמחי ריחני ועדין.
תהליך הסירוק נמשך מספר דקות, בסופו נשיקה. דניאלה שכבה במיטה.
אמה היתה מכסה אותה ומכבה את האור.
כשגדלה דניאלה למדה בשקדנות, יצאה למסיבות, חיה את חייה, היו
לו חברים. פתאום דלת חדרה היתה נסגרת בפני בני הבית, אמא בפרט.
החיים הם סודיים ופרטיים ואין לאיש הזכות לחדור או אף להציץ
מבט חטוף.
אבל עדיין, כל ערב היתה אמה של דניאלה מחכה שבתה תלך לישון,
ואז, בדיוק לפניי שנעצמו עינייה היו חוזרות השתיים על הטקס -
אמא היתה מסרקת, מנשקת, מכסה אותה בשמיכה ומכבה את האור.
דניאלה הפכה בת 18. סיימה ללמוד והתגייסה לצבא. היתה צריכה
להשאר הרבה לילות בבסיס הצבאי, אך כשהיתה חוזרת הביתה - אמא
מסרקת, מנשקת, מכסה ומכבה את האור. השיער נותר מבריק וארוך,
חינני וריחני כתמיד.
יום אחד חזרה דניאלה הביתה, חיבקה את כל המשפחה, אמא אחזה בה,
נישקה אותה. הביטה בה... ליטפה את שערה הקצוץ, והרפתה.