הייתי פעם פסיכולוג. לא לא לא, בעצם פעם הייתי גנן.
הייתי מטפל בגינות של כל השכונה. של כל השכונה.
מלבד שלי. כעת אני עובד בשכונה עצמה. בעצם זו לא כל כך שכונה.
(העיר הזו זזה לי מול העיניים, נחבאת לי בין האצבעות. אף פעם
אינני מצליח לתפוס...)
עוד מטבע. אתה רואה? ככה הם נערמים לי יום יום. יש ימים שאני
מרוויח מספיק בכדי לשתות קפה בבוקר.(אח... קפה בבוקר. הארומה
אוחזת לי את החושים, המראות מצטברים לי מול העיניים. עציץ
המטבח, על הדלפק שתי כוסות. השירה שלה כשהיא קוצצת ירקות.)
אני רואה דרכך, אתה יודע. בכל בנאדם יש חלון; אנשים עם חלונות
גדולים, קטנים, כחולים או ירוקים. או שניהם. ( אתה יודע מה
מערבב כחול עם ירוק?? המכחול המחזיקה בו יד אדם)
אני יודע מה אתה חושב. אתה חושב שלהימצא בתוך ראשו של אדם זקן,
זה משעשע? אתה חושב שאתה מצליח לשעשע גם אותי?
אם הייתי גנן, הייתי קוצץ ענפיך, מוציא שורשיך... אבל...
סיפרתי לך שהייתי פעם פסיכולוג? לא לא לא, בעצם פעם הייתי גנן.