היום
נסעתי באוטובוס
הרגשתי כמו פצועה
השבה למקום הירי

הסתכלתי סביבי
ימינה שמאלה
מי יהיה הבא
שיילך ולעולמו
מי המשפחה שתאבד אחד מבניה

החלתי להזיע
מי הוא שיביא למותי?
האיש עם הסלים
או האישה עם השורשים שחורים ?
או שמא האיש במושב השמאלי עם הכרס?

אחזתי בידה של חברתי
חזק מאוד
היא אמרה לי
לא לדאוג
היום בבוקר
התפוצץ כבר
אוטובוס בירושלים
ואתמול בהרצליה

נענעתי את ראשי
בהתרסה
רק מהמחשבה
למה שיקרה בהמשך

ואז חשבתי
שאני המחבלת
לי יש מטען
מטען חבלה

מטען חבלה בלב
המטען לא רוצה להתפוצץ
אבל עד מתי?
כמה מטענים יתפוצצו
עד שהלב שלי
יתפוצץ לרסיסים?

שיר זה   נכתב  לאחר פיגוע שהתרחש כ10 מטרים ליד הבית שלי
בשוארמת ג'מיל בהרצליה . שיר זה הוצג לראשונה כחלק מהפרזנטציה
לעבודת הבגרות שלי בציור.