על "החטא ועונשו"
(מאת דוסטויבסקי, לאלו שלא יודעים)

את הספר "החטא ועונשו" רובכם ודאי לא מכירים, זה ההימור שלי.
ונניח שאני טועה? עדיין רובכם מכירים אותו בהקשר המאיים של ספר
חובה לבגרות, ספר מייגע אם נהיה כנים. אני מציע לכם לקחת אותו
לקריאה מחודשת, אני סבור שתגלו שהוא יותר מעניין משחשבתם.

אמנם קראתי אותו לפני שנים ובמהדורת ספר הכיס, שבה ודאי דילגו
על תיאורים ארוכים במקור (אני לא זוכר באיזו הוצאה זה יצא, אבל
זו הגרסה המומלצת במקרה זה - ספר כיס), אבל הוא זכור לטובה.

רסקולניקוב הוא סטודנט לפילוסופיה, שסובל מבעיות כלכליות
ומבעלת בית רגזנית, שמעלה תיאוריה בשיחה הגותית עם חבריו, לפיה
כל הדחפים המוסריים שלנו נובעים מפחדים ואילו לא היינו מפחדים
להיתפס, לא היינו נמנעים מלרצוח.

כדי להוכיח את התיזה שלו, הוא מבצע מעשה יהיר ומצמרר. הוא רוצח
את בעלת הבית שלו בגרזן. הספר מרתק לעתים ומייגע לעתים, אך
ייסורי המצפון של רסקולניקוב מנוסחים בטעם רב למרות אורכם.
מלבד הפסקה עם הגרזן, שהיא עוצרת נשימה, הספר עמוס בייסורים
אלו, בהזיות אומללות שעוברות עליו עד שנטרפת עליו דעתו.
קראתי פעם מאמר שטען כי בדוסטוייבסקי היו יסודות שונים בנפשו,
אתאיזם לצד הערצת אנשים מאמינים - וההדים לכך ניכרים בספר, גם
למשך תהליך גאולתו של רסקולניקוב. הספר מרתק, כאמור, אך מי
שחושב שעשיתי לעצמי חיים קלים בקריאת ספר הכיס - טועה. הספר
עמוס גם כאן בתיאורים מייגעים למכביר.