לפעמים הייתי רוצה שתדע לקרוא מחשבות.
נראה לי שזה נובע מזה שאני פחדנית. לא ממש פחדנית, אלא פשוט
אין לי אומץ. אולי זה אותו דבר.
לא יודעת.
אני חושבת שהרצון הזה, שתדע לקרוא מחשבות נובע מהעובדה שאני
בכלל לא החלטית.
כאילו, אני יודעת שאני מתגעגעת אלייך כשאני לא רואה אותך איזה
שבוע ושלפחות חצי שעה אחרי שדיברנו בטלפון או נפגשנו, אני עוד
משחזרת השיחה שהייתה לנו.
אבל להחליט שאני רוצה שנהיה ביחד... אמממ... זה קצת קשה לי.
לא יודעת למה.
אולי כי הנסיון שלי שואף לאפס. סביר להניח שזה זה. אין לי מושג
בכלום. ממש כלום.
ולך קצת יש. לא יודעת אם זה קצת או הרבה, אבל יש.
וזה כבר יותר ממני.
אולי כי אני סתם פחדנית.
אולי כי אני בכלל לא רוצה.
אבל יש רגעים שאני בטוחה שכן ובאותם רגעים אני גם בטוחה שאני
הכי פחדנית בעולם כי אני יודעת שאין מצב שאני באה ואומרת לך את
זה.
אין מצב.
למה?
כי אין לי אומץ. לא יודעת למה אין. אני הרי יודעת שהיית רוצה
שנהיה ביחד.
אבל מה לעשות- ככה זה.
ואותם רגעים נמשכים למשהו כמו שעה. שעה שהייתי רוצה פתאום
לראות אותך. שתחבק אותי.
זה בדרך כלל קורה אחרי שאני רואה סרט קיטשי בוידאו ואז שומעת
על המחשב את השיר "שושנים עצובות" של עידן רייכל שפתאום נדבקתי
אליו, או כשאני חוזרת מבילוי של סוף שבוע עם החברות ואז יש לי
ללכת הבייתה מרחק של כמה דקות לבד. ואני קצת בדיכאון כי לא היה
הכי כיף, וכי אחת מהבנות עצבנה וכי... מזמן לא ראיתי אותך.
ואז, באותם רגעים שאני יודעת שהייתי רוצה שתהיי פה איתי, שתחבק
אותי ותנשק אותי ותראה לי כמה שאתה אוהב אותי (ואני די בטוחה
שאתה עדיין אוהב...), באותם רגעים ממש ממש הייתי רוצה שתדע
לקרוא מחשבות מרחוק.
כי נראה לי, שאם היית יודע אז היית בא או אפילו מחכה לי מתחת
לבית שלי (אפילו שכבר נפגעת יותר מפעם אחת בגלל חוסר ההחלטיות
שלי), ובלי מילים היינו יוצאים לטייל ברגל בלילה והיינו
מתיישבים על ספסל ונשענים אחרוה צמודים זו לזה ואז אחרי שקצת
היינו שותקים וקצת מדברים היית בא כאילו לשאול אותי שאלה אז
כדי שאני אסתכל עלייך היית אומר, "שחר?" ואז בתגובה הייתי
מסתכלת עלייך בחיוך ובמבט שואל.

ואז בלי מילים היית מתקרב ומנשק את השפתיים שלי בקלות כזו של
חשש וביישנות שהייתי צריכה לצבוט את עצמי בשביל להיות בטוחה
שאני לא חולמת (וברור שלא הייתי עושה את זה כי אז אולי הייתי
מתעוררת...).

ואז היית מרפה לשניה ומסתכל בעיניים שלי כדי לבדוק את התגובה.
ואז היית רואה שאני מחייכת בבישנות, אבל לא רואה שאני מסמיקה,
כי כבר לילה, והיית מחייך גם ושוב נושק לי והפעם בקצת פחות חשש
אבל עדיין בביישנות של נשיקה ראשונה בין זוג.
ואז כבר הרגעים היו נמשכים לכל הזמן.
וכדי לא ללחוץ עלי ולא להבהיל אותי לא היית ממהר לשאול אותי מה
בעצם קרה ולאן זה מוביל ומה זה אומר. אלא פשוט היינו ממשיכים
ככה, בביחד שלנו שפתאום גילינו עד כמה הוא שלנו ועד כמה טוב
בו.
ואז השיחות טלפון היו נעשות תכופות יותר.
והמפגשים שלנו היו הופכים להיות לעתים יותר קרובות- לא כי
צריך. כי אנחנו רוצים.
והיינו הולכים לטייל בערבים כשאנחנו אוחזים ידיים ומשלבים
אצבעות- שלך בשלי ושלי בשלך- ולפעמים סתם הולכים מחובקים.
אחרי קצת סיבובים היינו יושבים על הספסל שלנו ויד אחת שלך היית
סביב הכתף שלי ואני הייתי כאילו מתפנקת בך. ואתה היית עובר עם
ידך שמקיפה אותי על היד שלי שרחוקה ממך ועל הצוואר שלי לאט לאט
ועושה לי נעים וצמרמורת ביחד. וכל הזמן הזה היינו מדברים על
דברים לא כל כך חשובים ומדי פעם היינו מגניבים נשיקות קטנות
כאלה וגם ארוכות יותר.
כאלה שעושות לי פרפרים כמו כל פעם שאני רואה אותך.
מדי פעם היינו סתם שותקים ומקשיבים לשקט שמסביב. ואז כשלרגע
אחד אחת הצמרמורות הייתה גורמת לי לרעד קל היית מפסיק ורק מחבק
אותי כי אתה מפחד שאולי קר לי.
וככה אחרי שבועיים בערך כל פעם איתך היית נוסכת בי יותר
ביטחון. ואז יום אחד כשהיינו יושבים על הספסל ואתה מחבק אותי
הייתי מסתכלת עליך ואומרת לך
"ערן, אתה יודע משהו?"
"כמו מה?" היית מחייך חזרה
ואז, בקצת ביישנות אבל בעיקר בלי חשש הייתי אומרת לך
"אני אוהבת אותך"
ואז היית מסתכל לי לתוך העיניים, עמוק לתוך העיניים כמו שרק
אתה יודע, והיית אומר
"שחר, את יודעת שאני אוהבת אותך אבל את לא צריכה להרגיש חייבת
להגיד לי אם את לא בטוחה. את יודעת את זה נכון?"
ואז בתגובה, עם ביטחון שאתה עצמך נסכת בי הייתי מנשקת אותך עם
חיוך, ואז הייתי אומרת לך
"כן, אני יודעת."
והפעם אתה היית מקדים אותי ומנשק אותי בלי ביישנות, אבל עם
הרבה אהבה שהייתה שמורה רק לי.

אתה מבין למה הייתי רוצה שתדע לקרוא מחשבות?...
כי לי אין אומץ להתחיל את זה ברגעים האלה שאני רוצה שתהיה
פה...
אולי אתה תקלוט יום אחד.
אולי יום אחד אני אקלוט שאני זאת שצריכה לעשות משהו.
אולי.
עד אז אני אשמע את השיר של עידן רייכל, ואחשוב עליך.
אולי פעם אחת כשאני אחזור קצת מבואסת מבילוי אני אמצא אותך
מתחת לבית מחכה רק לי...

"לא... אלוהים תעשה שיבוא
מחכה ביום ובלילה...
לא... אין לי כוח שעוד יום יבוא
שושנים עצובות
והוא יבוא..."

שתבוא...