התשובה נמצאת בגוף המתבונן.
שקט...
זה כל מה שנשאר אח"כ.
מלים עוברות מהר אבל הזמן, נשאר תמיד.
מאז שקבעו לו זמן, אנו סופרים את קיומו,
אבל אנחנו ממשיכים לעבור מהעולם עם חלוף הזמן
שאם היינו מסתכלים על כך מתוך עיני הזמן -
הרי שאנחנו חולפים והזמן,
הזמן נשאר ונשאר ולעולם יישאר...
אז לשרוף את הזמן,
זה רק לשרוף את עצמנו
ולתת לזה, מסיכת משמעות אחרת.
הזמן הוא רגע שניתן לנו כדי לממש את עצמנו
בידיעה שזמן הוא אינו דבר חולף
אלא קטע קטן שבו אנו קיימים
ואחרי שאנו קיימים ואין לאן לברוח,
אנו מתפזרים כאבקנים של ורד,
דוקרים את העבר
ועפים אל העתיד
כאשר לזמן אין משמעות
כי לנצח יהיה -
נצח שאינו נמדד בזמן...
הרי זמן אינו קיים
אלא רק מהווה עוד תפקיד
שהאדם הקצה לעצמו
כדי להתגבר על פחדיו.
והפחד -
הוא להתמודד עם העובדה
שאנו חולפים
ומשאירים מאחורינו
שובל של
אבנים מתגלגלות.
|
