צבי סגל / מבטים |
נמתחות לצדדים
עיניים מביטות
עצובות כמו תמיד
איש עם כיפה
יושב לידך בכיתה
מסוקרנת, נמשכת
מבט מלא בתקווה
מתמאלת בקנאה קלה
פרפרים ופרחים
על השולחן מצטיירים
אפשר להריח, להרגיש
עד שדמעה
קטנה ושובבה
מעזה פשוט לצאת
אל מותה החונק
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|