[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אודי אוסטר
/
על פסי הרכבת

{א', איש הייטק מצליח, לבוש מכנסיי בד שחורות וחולצה לבנה
מעונבת. על אפו מורכבות בצורה מובנית משקפיים בעלות מסגרת עבה
בצבע שחור.
ב', פסיכופט שיכור גדול מימדים, לבוש מעיל שחור בלוי ומכנסי
חקי. רצועות צמר ארוכות כרוכות סביב בגדיו באי סדר.
ג', עקר בית לא יוצלח, לבוש מכנסי טריקו קצרות, וחולצה משובצת.
הוא שוכב על גבו קשור בחבל עבה במרכז פסי הרכבת ומסתכל בעיניין
על שני המוזרים אשר הגיחו פתאום}

כריזה: הרכבת מת"א לחיפה תגיע לרציף שבע בעוד כעשר דקות.
ב': נו! יש עוד זמן!
א': אולי תחשוב על זה בהיגיון...
ב': אני לא טוב בדברים האלה.
א': למה לך לעשות את זה?
ב': למה לא?! (צוחק צחוק פראי מלא ליחה)
א': אני עובד הייטק פשוט, ויש לי אישה וילדים... וכלב. למען
ד', אדוני! אתה אפילו לא מכיר אותי!
ב': אתה עובד הייטק פשוט, בעל אישה וילדים.
א': וכלב!
ב': אוה, כן, וכלב... בכל מקרה, אתה לא תבין...
א': מה יש פה להבין, אתה קושר אותי לפסי רכבת.
ב': השאלה היא לא מה אני עושה, אלא בשביל מה אני עושה.
א': כדי שאני אמרח על השמשה הקידמית של הקטר וכל אברי יתפזרו
לכל עבר.
ב': הא! אז כן הבנת! (שוב צוחק צחוק פראי המסתיים ביריקה
לכיוון הפסים).
ג': תזהר!
ב': סליחה...
ג': לא, זה בסדר, רק שים לב להבא.
ב': אין בעיה... תגיד יש מקום לידך?
ג': נראה לי שכן.
ב': מצוין! (תופס את א', מרימו באוויר ומשכיבו בכוח על פסי
הרכבת לצדו של ג')
א': אדוני, אולי בכל זאת תוותר על הרעיון... מה יגידו לילדיי
ואשתי?! (מתיישב על הפסים)
ג': והכלב!
א': כן, והכלב!
ב': אני מניח שיגידו להם שנדרסת על ידי קרון רכבת.
ג': סליחה שאני מתערב אבל זה לא מדויק.
א': מה?!
ג': זה לא מדויק...
ב': מה לא מדויק?!
עיניין הדריסה מקרון הרכבת... זה לא מדויק... במכתב שתקבל
משפחתך מחברת הרכבות יהיה רשום שהלכת לעולמך כתוצאה 'מתאונה
מצערת' ולא כיוון שנדרסת על-ידי קרון רכבת... כלומר ברור
שלהדרס על-ידי קרון רכבת זו תאונה מצערת אך לרשום 'תאונה
מצערת' זה מונח הכולל יותר מקרים של מוות מרכבות. זה עניין
חסכוני בלבד. הרי לא היית רוצה לנסח מכתב חדש לכל מי שמחליט
למות באופן כלשהו הנוגע לחברת הרכבות, נכון?!
א': על איזו 'תאונה מצערת' אתה מדבר?! האיש קושר אותי לפסי
הרכבת! זה לא תאונה מצערת, זה רצח!
ג': אוה! אז במקרה כזה תשלח חברת הרכבות למשפחתך מכתב הנוגע
ל'אירוע פח"ע'.
ב': פח"ע?!
ג': פעילות חבלנית עויינת...
א': איזו פעילות חבלנית עוינת?! אני נדרס מהרכבת!
ג': נכון, ולכן אני חושב שהם יעשו שילוב.
א': שילוב?!
ג': "האדון..."
א': יצחק שפיגלר.
ג': "האדון יצחק שפיגלר הלך לעולמו כתוצאה מתאונה מצערת של
אירוע פח"ע בלתי צפוי".
[פאוסה למספר שניות... א' המום]
ב': נו?! זה פותר את הבעיה, לא?! (משכיב את א' על הפסים ומתחיל
במלאכת הקשירה)
כריזה: הרכבת מת"א לחיפה תגיע בעוד חמש דקות לרציף שבע.
ג': שוב סליחה שאני מתערב, אבל הקשר שאתה עושה לא יחזיק מעמד
אפילו בדריסה של אופנוע.
ב': טוב, אבל אין לי זמן...
ג': תראה, אדוני, אם אתה כבר עושה את זה אז תעשה את זה כראוי!
לא כמו איזה חובבן...
ב': איך?!
ג': אתה צריך ללפף את החבל סביב מר יצחק לפחות שלוש פעמים לפני
שאתה קושרו לפסים, כך הוא לא יעוף מההדף של הרכבת, ותהיה דריסה
מושלמת.
א': מושלמת?! (בחשש)
ג': נו, אתה יודע, מושלמת...
ב': (מחייך..) נו, זהו. מה אתה אומר על זה?! חובבני?!
ג': לא, לא, זה לא רע בכלל... כלומר לפעם ראשונה.
כריזה: הרכבת מת"א תתעכב כמספר דקות כתוצאה מתקלה במנוע.
ב': (מציץ בשעונו)אחח... נו, אני חייב לזוז, צריך להספיק
לעבודה.
ג': (מהנהן בהסכמה)
א': מה זאת אומרת עבודה?! אתה לא מרוויח על זה כסף?!
ב': אוה לא, זה סתם תחביב! (שוב צוחק בא לירוק לכיוון הפסים
ואז פונה ויורק לכיוון השני)
ג': בכל מקרה, היה נחמד לפגוש אותך...
ב': כן, נתראה...
ג': תרשה לי להטיל בזה ספק.
ב': (צוחק ויורק לכיוון א')
א': תזהר!
ב': (מסתכל בזלזול לכיוון א') סתום!
א': (מצטמק ומרכין את ראשו לאחור).
ב': (עוזב את המקום).
[פאוסה למספר שניות]
ג': שמיים יפים היום, לא כן?!
א': כן... כן, יפים מאוד... (מיילל)
ג': אז מה מביא אותך לפה?
א': (המום מהשאלה) מה זאת אומרת מה מביא אותי לכאן?! הבחור
המגודל ההוא הביא אותי לפה!
ג': כן, כן... קשר אותך לא רע בכלל, אגב.
א': כן...(בתמיהה) רגע! מה?! אתה לא...
ג': אוה, לא! אני עצמאי.
א': אהה... מותר לי לשאול למה?
ג': ודאי, ודאי... טוב, תראה, ניסיתי דברים אחרים גם, אבל חבר
שלי אמר לי שרכבת זה הדרך הבטוחה והטובה ביותר, אז שווה לנסות
לפחות, לא?!
א': לא... לא... התכוונתי למה בכלל...
ג': אוה, כמובן... זאת אישתי.
א': מה איתה?
ג': היא מתה...
א': אני מצטער.
ג': אוה, לא, אל תצטער! כבר שלוש שנים שאני מנסה להפטר ממנה...
רק לפני חודש באה הישועה.
א': אתה מתכוון...
ג': התחשמלה מהמגהץ. זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע. צריך להרטיב
את השקע והתקע, לפתוח מספר חוטים ותמיד להיות ערני שאתה בטעות
לא תצלה במקום, אם אתה מבין למה אני מתכוון...
א': כן... אני מבין, אבל אם היא כבר מתה, למה לך למות עכשיו?!
ג': אני מתגעגע.
[פאוסה למספר שניות]
כריזה: הרכבת מת"א לחיפה תתעכב בעוד כמספר דקות כתוצאה מתאונה
מצערת.
ג': (מחייך...) אחח... המשה הזה! אמרתי לו "לתפוס" ת'רכבת
החדשה לירושלים, שמעתי שיש שם מסילה מיוחדת עם כריות אוויר,
אבל לא, הוא לא יקשיב לי... הבן בליעל! עכשיו נצטרך לחכות עוד
איזו רבע שעה עד שיגרדו אותו מהפסים.
א': (מאושר) יופי!
ג': יופי?! יופי??? חוצפן! לך קל לדבר, הגעת עכשיו! אני כבר
שלוש שעות מתייבש פה, מחכה לרכבת המחורבנת הזו. פעם תקלה
במנוע, פעם תאונה מצערת, מה הבא?! אירוע פח"ע?!
כריזה: הרכבת מת"א לחיפה תתעכב בעוד כמספר דקות כתוצאה מאירוע
פח"ע בלתי צפוי.
ג': (מסתכל לריבון העולמים) נו באמת! תן לבן-אדם למות בשקט!
א': תסתכל על הצד החיובי בחיים, לפחות תפסת מקום יותר טוב על
המסילה...
ג': כן, יש בזה משהו! תודה.
[פאוסה למספר שניות]
א': (בוכה) אנחנו הולכים למות!!!
ג': אוי, די! אתה תמיד נהיה רגשני במצבים כאלו?!
א': מאיפה לי לדעת?! כמה פעמים נראה לך שהייתי במצבים כאלו?
ג': מממ... כן, יש בזה משהו. יש לי ממחטה בכיס השמאלי שלי,
תנגב את הדמעות שלא תמות לי כאן כמו 'סיסי', אם אתה מבין למה
אני מתכוון...
א': (מנסה להזיז את אצבעותיו לכיס השמאלי של ג' אך לא מצליח)
אני לא מצליח!!! (פורץ בבכי)
ג': אולי תסתום?! מכל האנשים בעולם הייתי חייב לשכב על הפסים
עם אחד כמוך ועוד ביום האחרון בחיים שלי!
א': מצטער...
ג': עזוב, זה בסדר, גם ככה הרכבת תגיע עוד מעט.
כריזה: הרכבת מת"א לחיפה... (רמקול הכריזה נשמע משובש ולא
מובן)
ג': מה היא אמרה?! מה היא אמרה???
א': לא יודע, לא הקשבתי...
ג': מטומטם!!! מטומטם!!! (מנסה להרביץ לו עם ידיו הקשורות אך
משרואה שאינו מצליח מביא לו נגיחה עם הצד של ראשו).
[שתי אלומות אור נראות מתקרבות לאיזור וקול הרכבת נשמע מרחוק]
א': די, די! הנה היא באה (עוצם את עיניו בחוזקה ועושה פרצוף
דבילי).
ג': (מסתכל באי הבנה על א') מה לעזאזל אתה עושה?!
א': (פותח עין אחת) מה?!
ג': עשה טובה, אתה לא מתכנן למות עם פרצוף מעוך שכזה, נכון?!
א': מה זה משנה? גם ככה הרכבת תמחק את הפרצוף שלנו מעל פני
האדמה...
ג': נו... יש בזה משהו.
[הרכבת מתקרבת, הרעש גובר, האורות נכבים ורק הרעש נשמע... לאחר
מכן פאוסה של כמה שניות האורות נדלקים לאט. ג' נראה על הפסים
שכוב כשגופו מכוסה פיח ועיניו מכווצות בצורה דבילית. לידו
נמצאים חבליו הקרועים של א' ונעליו של א' זרוקות באיזור.]
ג': (פותח לאט את עיניו ומגלה שהוא עדיין לא אחר אלא מבין
החיים...) נו, מחר משהו אחר...(הוא בא לקום מהמסילה אך נשאר
תקוע בחבליו אשר עדיין כרוכים סביבו וקושרים אותו חזק לפסים)
או שלא...

[האורות נכבים. סוף]







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חחח... אתם
קוראים לזה
אינתיפדה?! יש
לכם מושג כמה
צרות עשיתם לנו
כשנכנסו אליכם?
מזל שסרגון היה
שם, אחרת אני
הייתי מביא לכם
באם-אמא...

שלמנאסר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/5/05 10:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אודי אוסטר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה