מכתב זה נכתב להוריי ורוב הסיכויים שלא יימסר אליהם או ייקרא
לעולם.
אחד הדברים היותר רגישים ואישיים שאני כותב באתר הזה...

אמא ואבא,
היי, מה שלומכם? אני מקווה שהכל בסדר גמור. קצת מוזר לי לשאול
אתכם את השאלות הללו כי אחרי הכל במשך כמעט ארבע וחצי שנים
השיחות שלנו היו "היי" ו"ביי".
הכל בגלל אותו יום שבו גיליתם על שמעון. במקום להרגיש תמיכה,
במקום לנסות להבין הרגשתי שקיבלתי סטירה כל כך חזקה.
יש דברים שאני חושב שהורה לא צריך, אפילו לא יכול לומר לילד
שלו, אבל מסתבר שזו היתה רק מחשבתי כי אתה אבא אמרת ולא פעם
אחת שיש לי שתי אופציות, להשתנות או לעזוב את הבית, את קורת
הגג שלך.
אז נכון, ידעתי לענות לך והפגנתי קרירות וקשיחות למילים אלו
אבל כשהיית עוזב את החדר הייתי פורץ בבכי. גרמת לי להרגיש מלא
באשמה ועל לא עוול בכפי!
אני בטוח שגם היום אחרי כל השנים שעברו אם תגלו שאני עדיין
הומו הכל יחזור על עצמו. איך שאני רק חושב על כל הסיטואציה הזו
שוב אני נתקף חלחלה, פחד.
היו לא מעט תקופות שלא היה לי ולו רגש אחד של אהדה או אהבה
כלפיכם. בעיקר בגלל זה הגעתי למצב של לנתק איתכם כל קשר חברתי
ולא לספר לכם דבר על חיי אלא המינימום שתצטרכו לדעת.
זה היה קשה לכם אני יודע ולא פעם ניסיתם להבין את המצב. אבל
ביננו אתם יודעים טוב מאוד שהכחשתם את היותי הומו. עובדה
שמעולם לא הוזכרה המילה "חברה" ושמי באותו משפט מאז שגיליתם
עליי. צירוף מקרים? לא נראה לי...
היום או יותר נכון מיום חמישי שעבר לפני פסח התחלתי להרגיש
משהו. משהו שונה שלא הרגשתי המון המון זמן. אני הרגשתי קרבה,
קרבה משפחתית. לא יודע איך או למה אבל היא היתה שם. היתה לי את
האפשרות לקטוע את זה מיד אבל משום מה המשכתי איתה.
אני זוכר מאז כמה שיחות אישיות איתך אמא ואפילו איתך שתיים אבא
שאישית הייתי בטוח שזה עניין של כמה חודשים עד שאני יוצא לכם
לתמיד מהחיים.
להגיד שזה שונה ומוזר לי- כן. להגיד שאני מצטער על זה? לא. אני
לא מצטער. אני שמח ואולי קצת מתרגש מהעניין, משהו שהיה חסר
לי.
שחברים שלי משתפים את הוריהם בחוויות של גיל ההתבגרות
ומתייעצים, שמספרים על אהבות ראשונות אני עשיתי את זה עם עצמי
ואולי לעיתים רחוקות עם מורן שהיתה שם בשבילי יותר ממכם.
מה שאני רוצה לומר לכם אמא ואבא זה בעצם שלמרות כל הדברים
שעברנו בין אם יחד או לחוד, למרות הנתק העמוק שנוצר ביננו
והרגש של אין מצב לסליחה מצידי, אני מרגיש דברים שונים, שאולי
כרגע אני נמצא במצב של קבלתכם מחדש לחיי.
אני מקווה שאני צודק וזה לא משהו חולף, אני מקווה שגם יבוא
היום ותכירו בי כמי שאני ותכבדו אותי.

אוהב, כמה זמן שלא השתמשתי במילה הזו כלפיכם. אבל כן
אוהב,
      בנכם.