|
עיניו מנצנצות
עיניו מצטמצמות
הירח מאיר והוא רואה הכל
הוא מסניף את האויר סביבו
שפמו רועד ברוח
את ציפורניו הוא שולף
את עורי הוא שורט
עיניו הצהובות? הירוקות?
את שיניו הוא חושף בפיהוק
את פרוותו מנקה עם לשונו
ולו... לא אכפת מכלום
מה הוא שם עליי
הרי הוא אל ואני שפחה
הוא הנמר שלי... אולי.
שיר זה מוקדש לחתול שלי, הנותן לי אינסוף השראה |
|
|
5:17
ג'ורג' וו. בוש
מבין שקאובוי
הוא כבר לא
יהיה, גם לא
אסטרונאוט ולא
שוטר, ומתפשר על
הבחירה הרביעית-
נשיא ארצות
הברית.
ההיסטוריון
הדייקן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.