גומעת בשקיקה את המרחבים הירוקים,

כנבכי נשמתך.

נותנת לרוח לסטור על פני,

להרגיש את הכאב,

כמו בסטירתך.

לא עוצרת,ממשיכה,

בורחת ממך.

אתה השולט-ואני הנשלטת.

אתה הניצב -ואני הבועטת.

אתה האדיש,וידך הצובטת,

את ליבי,את חושי,

המתערפלים מעוצמת הכאב.

מובסת,כנועה,

רצה עד כלות כוחי ,

לא עוצרת,ממשיכה

לא מביטה לאחור,

הכל טרי עדיין,

וקשה לזכור.