ישבתי ובכיתי בגלל שטות גמורה
לכם זה יראה ככה, לי ממש לא.
בכיתי למרות שאני לא אמורה
לכם זה יראה ככה, לי ממש לא.
משום מה בחרתי להרים ידיים
לוותר מראש לעוד חודשיים
"כגודל הציפיה כך גודל האכזבה"
פסיכולוגיה הפוכה שאולי תהיה טובה.
איך בשניות אפשר לשנות בנאדם
להתחרט על הטירוף שזורם לי בדם
לפעמים בא לי להפטר מיצר הקנאות
רק בשביל להשתמש ביחסי החברות
ולדבר.
על כל מה שמציק לי.
כמה שזה אינפנטילי.
רגעים כאלה גורמים לי לשנוא את עצמי
בא לי להתפלל... אבל לא יודעת למי
בינתיים בין יאוש לתקווה אני תקועה...
נקווה שעוד חודשיים לא יהיה תקוע בי... איזה כדור.
למרות שאין לי אומץ.
כנראה באמת שלא התבגרתי אף פעם. תהרגו אותי. (אולי זה
יחסוך...) |
