"את אל תישברי לי, אני צריכה שתאמיני"... נשברתי...!
הלוואי והייתי יודעת דרך אחרת.
תמיד אמרנו שאין לנו הרבה ברירות, זה או להתאמץ ולהגיע לקשר
יותר טוב... או להתאמץ ולהגיע לקשר יותר טוב, כי הרי אף פעם לא
העזנו אפילו לחשוב על להתרחק - לשתינו זה נראה כמו משהו שלא
מתקבל על הדעת.
רציתי לבדוק אם באמת אין לנו את אותה ה"ברירה השניה" שלא רצינו
לבחור בה.
רציתי לדעת אם באמת שווה לי לעבור את התהליך הזה שבסופו אמור
להיות טוב אבל הדרך בו קשה וכואבת...
ביום שדיברנו על הכל, ואת לא ממש הבנת למה אני עושה מזה "כזה
סיפור" ולמה אני כזאת "פסימית" הבנתי שלי ולך יש דרך חשיבה קצת
שונה.
אם עד עכשיו הרגשתי שאני נלחמת לבד עם עצמי כנראה, על משהו
שהוא משותף לשתינו, באותו יום הבנתי גם שאני נלחמת לחינם - זה
שבר אותי.
אני לא כועסת, מה שנכתב פה בא ממקום שכולו חוסר הבנה...
הסתכלתי אחורה על החודש האחרון - ולא ממש הזדהתי עם אותה "נוי"
שכל כך משתדלת ומתאמצת כאילו על "ניוטרל"... אני לא עושה דברים
כאלה - במוקדם או במאוחר שאני מבינה שקשר הוא חד צדדי, אני
מרפה.
הפעם לקח לי זמן - מודה.
אני רק רציתי לבדוק את אותה האפשרות שאף אחת מאיתנו לא הסכימה
לקבל... רציתי לראות מה יותר קשה? לנסות ולנסות ולנסות ולקבל
סטירות לפנים, או לקטוע חברה שאני אוהבת מהחיים שלי?
היום בבוקר קמתי והתפללתי ששליחת ההודעות נכשלה, כנראה שלא...
עכשיו גיליתי שהרבה יותר קשה לי ככה לקטוע אותך, ואז עלתה
השאלה - אבל מה יותר טוב לי???
קשה יש רק בלחם - וגם אותו אוכלים בסוף (למרות שיש כאלה שלא
אוהבים אותו)
אז אם עד עכשיו היו לי מיליון ואחת שאלות ואף לא תשובה אחת, אם
עד עכשיו הכל נראה לי כמו מסך עשן, אני חושבת שזמן זה מה שמביא
את התשובות האמיתיות...