שיר שנכתב לפני שנים אך רציתי לחלוק אותו אתכם.

החיים בלעדיך אבא, שנים של אושר מלוות בכאב.
חיים שלמים שעברתי ברגע, הזכורים לי כולם פה בלב.
האם לזכור' או עדיף לי לשכוח, ילדותי שנטולת אבא היתה.
כי בשבילי תמיד תהיה והיית, פריחה שנקטעה בתחילתה.
כל אירוע שלנו, מלווה עצב ושמחה, שניהם גם יחד.
הנה לפני יומיים חגגתי בת מצווה, ולא נכחת ברגעי המיוחד.
אבא, 12 שנה עברתי מחיי, ואמא תמיד תמכה בי, לאורך המסע.
ובאהבה מכל הלב: לכפר על אי נוכחותך ניסתה.
אך לא היה זה אותו הדבר, היא לא הצליחה להחזיר לי אותך.
מאותו יום ארור השתנו כל חיינו, כן, זהו יום מותך.
והיום כשאני כותבת מילים אילו, אוסיף רק עוד 2 דברים:
שאומנם חיי היו שמחים הם, אך אף פעם לא לגמרי מאושרים.
אבא, אתה חלק מלבנו, ותמיד לך מקום בו יישאר.
וגם אם לא היית כשנזקקנו כולנו לך, בשבילנו אתה עדיין האבא
הטוב ביותר.
היום לבי מלא כולו קנאה, כשאני מביטה בחברותיי הקרובות,
ורואה אותן צוחקות ומשחקות עם הוריהן, אך במיוחד עם האבות,
סיפרו לי תמיד, אמא וכולם, על חוויות שעברתם יחדיו,
ולומר את האמת, גם קינאתי בהם, על אותם רגעים (יקרים) החסרים
לי עכשיו.
ואכן אני אמרתי "עכשיו", כי רק כרגע אני התחלתי לקלוט,
עד כמה אתה חשוב לי, והייתי אותך רוצה להכיר ולראות.
אני מתגעגעת אליך אבא יקר, והלוואי ויכולת לחזור.
אך אתה: "הפריחה שנקטעה בתחילתה", והשאירה בנשמתי מן חלק שחור.