ים של תקוות על חוף הים,
יושבת שם ילדה ומסתכלת על כולם.
סגורה היא בעצמה,
עיניה סגורות,
הפחד שלה הוא עצום ואין לו גבולות.
על חוף הים יושבת ילדה,
ים של תקוות רצות מעתידה,
כאב עצום בפניה,
לא מבינה היא דבר,
היא רוצה לברוח,
אך פשוט לא יודעת לאן.
מחפשת היא מקום לבכות,
מקום להגיד בו שרע לה מאוד,
כאבה הוא עצום,
לבד היא, בודדה,
היא לא יודעת מה זה צחוק או מה היא אהבה.
רצה היא בים,
מחפשת את הוריה,
אך הם נעלמו, הם לא היו ולא היו אף פעם בחייה.
רק דמותם הייתה בסביבה,
רק דמותם שלא ידעה כל כך לתת אהבה.
ים של תקוות על חוף הים,
איפה אני?מי אני?
אני בורחת מכאן.

קוראים לי שרה, עברתי גילוי עריות ותקיפות מיניות בילדותי.
בערך מגיל 2.5 -3 עד 16.5 השירים שלי, שחלקם נכתבו עוד לפני
שהסיפור יצא, יצאו מתוך הכאב העצום, הסבל של היותי שורדת.
הכתיבה והיצירה הם הדברים היחידים שעוזרים לי לשרוד, להמשיך
הלאה.