אילת קמרי / נגועה |
כמו רציתי לחוש במשהו טוב,
כמו חשתי שזהו סוף
אך סרבתי להאמין,
והשתיקה נוגה
והתוגה שתיקה,
הרצון העז שלא הרפה מנישמתי
והרגע כה אמיתי,
אך כמה טוב אפשר עוד?
כמו מעולם לא הייתי
אוחזת במנגינה ההיא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|