במעמקי פולין בשנת 1939 לספירה, גרה משפחה עניה, דלת כל, אמא-
רחל, אבא- אברהם, ילד (7)- יוליוס, וילדה (11.5)- צביה.

חלק 1

רחל ואברהם ישבו בסלון ביתם הקטן, ודיברו על המלחמה, בזמן
שיוליוס וצביה שיחקו להם בחדרם. השנים ידעו שאינם יכולים לצאת
מהבית אך לא ידעו למה.
"זה חייב להיגמר! אנחנו חייבים למצוא דרך לברוח מפה" אמרה רחל,
"אני לא רוצה להמר כך על חיי ילדי, הם לא יכולים לחיות ככה! הם
לא יוצאים מהבית, חוץ מלביה"ס וחזרה, וגם לביה"ס זה לא בטוח
לצאת".
"הירגעי, הכל יהיה בסדר", ניסה להרגיע אותה אברהם, וחיבק אותה
בזרועותיו, "המלחמה עוד מעט תיגמר, הכל יהיה בסדר! הילדים
יוכלו לצאת מהבית ולהסתובב שוב ברחובות, כמו פעם".
"לא!" אמרה רחל, "בחיים לא יהיה שוב כמו פעם! גם כשהמלחמה
תיגמר, הגרמנים ימשיכו לפטרל ברחובות, ולצעוק על ילדים יהודים,
והילדים הגרמנים כבר לא יחזרו להיות חברים של הילדים היהודים
כמו פעם!!!".

בינתיים הילדים התחילו להשתעמם והחליטו שהם רוצים לצאת החוצה
אך הם ידעו שאסור, אז הם החליטו שצביה תלך ותבקש יפה מההורים.
צביה החלה ללכת לכיוון הסלון, היא התקדמה בשקט בשקט, וראתה
שההורים מדברים אז היא החליטה להקשיב על מה הם מדברים אולי הם
מדברים על זה שיאפשרו להם לצאת החוצה, אז היא הייתה בשקט בשקט
והאזינה לכל מילה.
היא שמעה את אמה בוכה ואז היא שמעה את אביה אומר:
"נישאר פה עד שהמלחמה תיגר, במילא לא נוכל ליסוע מכן כשהמלחמה
בעיצומה, אז כשהמלחמה תיגמר, נסע מפה, נסע לקרקע מרוחקת, מקום
שבו לא יפריעו לנו הגרמנים! הכל יהיה בסדר, אין לך מה לדאוג"
צביה התפרצה לסלון בדמעות:
"מלחמה! יש מלחמה! אני לא מאמינה! למה שמרתם את זה בסוד
מאיתנו! בגלל זה אסור לנו לצאת לרחובות נכון?!?! אבל למה? למה
יש מלחמה!!!!!!???? לא רוצה, ואני לא רוצה לעבור מפה!!!"
"שששש" השתיקו אותה ההורים, "תשמרי על שקט! אנחנו לא רוצים
שאחיך ידע!". "למה אתם לא רוצים שהוא ידע?!?!" אמרה צביה "כדי
שימשיך לחיות באשליה כמו שחיינו עד כה?!? שימשיך לחשוב שהכל
בסדר! הוא צריך לדעת! כמו שאני הייתי צריכה לדעת!!!".
רחל ניסתה להסביר לה בעדינות, את המצב...
"צביה מתוקה, הסיבה שאנחנו רוצים לשמור את זה בסוד מאחיך, היא
מכיוון שעדיף שהוא לא יידע בינתיים כי המלחמה עומדת להיגמר
ואין צורך להדאיג אותו, כשהמלחמה תיגמר, ניסע רחוק מפה, למקום
בטוח, נפתח דף חדש ונתחיל חיים חדשים", "אז בבקשה, תחשבי טוב
אם את רוצה להדאיג אותו, הדאגות שווא ושיפחד לחינם...."
צביה הסכימה איתם שהדרך הטובה ביותר היא באמת לשמור את זה ממנו
בסוד, כי המלחמה עומדת להיגמר עוד מעט בכל מקרה...