סמוך למותך
על ערש דווי
במעשה ידייך תזכר, תזכר ותבוש
ותאמר: "אלוהים! חנני!
כי בזבזתי חיי לשווא!
כי הייתי תאב, וסומאו עיניי
ובסיר החומרנות טבלתי ידיי
ושתיתי מלואן, והשקיתי אחיי!
אל השקר הזול כוונו מחשבותי...
אל המון האדם, ההמון הבור!
אל מילוי נפשו הריקה בכלום, הנוצץ כזהב..."

אתה, מייצר הגבינה שבמלכודת העכברים
אל מעשה ידייך הסתמי, האפסי,
החולף כהרף עין, ינהרו המונים מדוכאים
אך אלוהים, שחלקך בו גדול וקטן כשלי
- נתן לך את בחירתך
כפי שנתן לי את בחירתי.