1.
ופעם תהיתי מה
מהימים האלו נספג
בחדרי הלב יש רק
עצב כבד
החשיך אצלי את חלונות
הזמן המתאדה מתוך
המבט שלך נוגע עמוק
בתחתית
הייאוש הבלתי מוסבר הזה
ומדוע זה ביקשתי לעצמי שקט,
אתה הרי אינך אומר
דבר.

2.
פוקחת עיניים החדר
ריק מזיכרון ליל אמש רק
האור עוד מתעקש,
צלליו נחבאים,
כמונו,
נוכחים-נפקדים.
בפינה נעלי האולסטאר
המרופטות שכיבסתי כמו
האהבה,
דהויות ומזכירות לי
נעליים שלבשה איזו שחקנית רחבת-חיוך
בסרט אמריקאי קיטש אחד
שלא אהבתי במיוחד.

3.
אתה יודע,
רציתי לספר לך,
אמרו היום בטלוויזיה מישהו
רצה להתאבד מגג עזריאלי,
כולם ניסו לשכנע אותו
לא לקפוץ
מטה
ואני חשבתי אולי
לעולם לא נמצא את
הקו הדק שבין
סוף להתחלה.

4.
הייתי
קמה והופכת,
שדות דלים טומנים בהם
תחושות עצומות,
קמה והולכת,
היו לי פעם שאיפות,
איה הוא הרצון שסחב אותי
הלאה,
לא נותר בי כלום מלבד
האין.