ונשוטט בין הנהר לג'ונגל
נשרוף ענפים שוטים
ואחר כך נתקין משוטים
ונתחיל להפליג
כמו שני ילדים שביקשו לחזור אל האגדות
את תחייכי חיוך חסר ממשמעות
ואני אראה לך ששום דבר לא נכון
יכולנו להיות זבל לבן
חיים מרגעים שלא מתחברים
מהורים שלא זוכרים את קיומנו
מוריד את החולצה
את יכולה להמשיך לבד
הידיים מבקשות מגע שאין בו תועלת
בלי פסיכולוגים, בלי רגש, בלי חיבוקים
היינו מחזיקים מעמד בסוף
במקום זה
אנחנו שניים שחיים
מעקבות של אחרים
טנדרים פתוחים, אנחנו מבקשים טרמפ בחזרה
אנשים עם כובעים חומים
עושים לנו שלום עם היד
את תבקשי יפה
יכולנו לחזור אל הנהר
להפליג רחוק מכאן
לא הבנו דבר
גם את עצמנו בחושך
השארנו חסרי תחושה
יכולנו להיות זבל לבן
בלי לפספס את הסוף
הם היו אומרים שלא יכול היה לצאת מאיתנו דבר
אין אצלנו אנשים זרים, אין אצלנו חיים למישהו אחר
מה שבא בחינם
בסוף משלמים עליו הרבה
בין היער לנהר
השארנו את עצמנו זרוקים
בלי מחויבות לאהבה
בלי תשלומים לזרים
את אמרת שאת רוצה להיות כוכבת
ואני רציתי משהו אחר
שום דבר לא ברור יותר מהזמן שעבר
אפשר לקחת אותו איתנו לכל מקום
יכולנו להיות זבל לבן
כאלה שלא יודעים שהסוף
לא השאיר לנו דבר
ילדים משוטטים
בלי חיוך שיש לו הסבר
בלי קצה של חוט להמשיך ממנו
את מבקשת יותר מזה היום
בבית, האוכל נשאר במקרר
שתי בירות, וטלוויזיה דלוקה
רצינו לחיות כמו אחרים
עד שהם לא השאירו לנו ברירה אחרת
זה תמיד בא במקום משהו
שלא יכולנו להחזיק מעמד בלעדיו
יכולנו להיות זבל לבן
זה תמיד אותו סרט
בין הנהר ליער, בין שום דבר לכאן.