תראי כמה שירים אני כותב
בשביל שתוכלי לשים לב
תראי כמה ציניות אני מנסה לאבד
איך כול מבט שלך
מחפש בו מפלט
תראי כמה דרך אני הולך
בשביל להגיע אלייך
מנסה לעצור בכל פנייה
לדעת אם יש דרך חזרה
ואת לעולם לא נפסקת
אני מנסה למצוא את המחבוא
תראי כמה שירים אני כותב
רק כדי שתוכלי לדעת
לא מכיר את השמות
לא זוכר את ההרגלים
ופנייך מכסות את הקירות
לא ביקשתי מעולם
תראי כמה כאב יש
אי אפשר לשרוף אותו לאט
צובט את הידיים
מלטף את הפנים
אין ממני זכר יותר
תראי איך זה עובד
לא יודע
אם מה שיש לי זו התאהבות
או תחושה של בדידות
שמבקשת לעזוב
קושר את המילים לשורות
בלי לתת להן לעזוב
ואת תמיד מופיעה
שזה מתחיל להיות זר
לא מכיר את הספרים
שפותרים הכל
בלי להניח פרחים על הדלפק
ולומר לך
שיום אחד יהיה בסדר
תראי כמה אני מתהלך
בין הקורות
החדר הוא מקלט
שרק מבקש לטבוע
יורק מעצמי את הדם
אחר כך מנתק את המכשירים
את באה בדמיון
רק שזה מתחיל להסתחרר פתאום
אני תמיד פוגע במטרה
אבל היא נופלת מיד
תראי כמה שירים כתבתי לך
ואת שתקת כל הזמן
כאילו שהיה לנו את כל הזמן שבעולם
לא יכולתי לקחת את הסיבוב הזה
רחוק מדי, בלי להרגיש שזה לא נכון
תראי מה אני עושה
חושב שזו אהבה, אבל לא יודע איך לבטא את זה
מבקש לאבד את הציניות, שהיא תתקלף
אני אפול
אז מדליק סיגריה לשרוף את הכל
ומבקש ממך שתגידי לי, איך זה מרגיש
שלא כל מה שרוצים מקבלים
ומה שמקבלים, לא כול כך חשוב