את יונתן ראיתי לא רחוק מהמקום בו נפרדנו
ישבתי שם לבד, מביטה בכלום
רציתי לקרוא לו שינסה להתקרב
הוא עמד שם והמתין לכלבו החום
יונתן עמד בשקט, מביט בשמיים הכחולים
ואני כל כך רציתי לקום ולדבר
ולרגע אחד מצמצתי עיניי
וחשבתי שיונתן זה מישהו אחר
אז קמתי ממקומי ויישרתי מכנסיי
בלעתי את הרוק וכחכחתי בגרון
לא התכוונתי לתת לו שוב ללכת בלעדי
אבל כנראה שזה היה הרגע הלא נכון
יונתן פתאום הביט בי והשפיל מיד עיניים
כנראה שהוא הרגיש שאני עומדת ובוהה
ואני נורא רציתי להתקרב ולהגיד לו
שאני מצטערת וכואבת על כל מה שקרה
יונתן הרים עיניו, מחזיק בכלב הקטן והחום
הביט בי ושתק, לא הוציא מפיו מאום
התקרבתי לאט עם חיוך קצת ביישני
ולחשתי "יונתן, אל תפחד, זאת רק אני"
רצועת הכלב נמתחה לכיוון השביל
הכלב הקטן והחום רצה לפנות משם
העיניים של יונתן התמלאו מהר בצער
ויכולתי לראות את הכאב שבתוכן
רציתי לצעוק עליו שלא יעיז ללכת
רציתי להגיד לא ששוב לא יעזוב
אבל יונתן רק פנה עם השלכת
והביט בי מסתובב מאחורי האופק האיום
הבטתי לשמיים הכחולים והיפים
כעסתי על השמש הזורחת במרכז
רציתי לרוץ ולתפוס לו בידיים
לחבק אותו חזק ולהגיד לו שעכשיו
שעכשיו אני רוצה שנחזור להיות כמו פעם
שעכשיו אני רוצה שנשוב להיות יחדיו
שנספור כוכבים בלילות הקרירים
שנרדוף אחרי רוח בבוקר של סתיו
שעכשיו אני רוצה שהירח יעמוד
שעכשיו אני רוצה גם שהשמש תעצור
שעכשיו אני רוצה שהכל יהיה כמו פעם
שעכשיו אני רוצה שיונתן יחזור
אבל שוב, כמו כל פעם, הוא המשיך להתרחק
מושך אחריו רצועה קשורה לכלב קטן
הוא לא אמר לי כלום ולא ביקש שאתקרב
והרגשתי ששוב אני מאבדת את יונתן