הנה היא בגן חייה
קוטפת שנים כחבצלות מים
שטה בכותרות לבנות וורודות,
מעפעפת לגונדולייר ירוק עין
מתחנחנת לעוד שיר צועני
שיודעים לשיר רק מי שמים מעונם.

עכשיו, כולאת אוויר בריאותיה
וצוללת אל הזיכרונות הרטובים;
השתקפות פני אימא על הקרקעית
מבריקות, קורנות, מרצדות
היא רוצה לגמוע - אימא,
רוצה לרוות ריחות דובדבנים נימוחים בסיר סוכר,
להצטנף בפוך המאפים.
למלמל "גרוזווה מאמא"
ולהירדם ליד השטיח מול האש.

לצלול ולצוף
לשחות ולהישאב -
מערבולת עלים לבנים וורודים
במורד הזרם.

לסבתא שלי. צ'יצ'יליה.