הבאתיו להקריב קורבנות תמימים בבית המשכן הידוע לשמצה באימה
העוטפת הדורכים רגלם שם והנני התמלאתי חמלה וצער על זו בקשתי
אך אסרו ידיי מלחזור בי,קראתי לו לחדול אך אוזניו ערלות היו
התחננתיו להביט אך אישוניו ייעודם לא ידעו מהו,ואני קטונתי
מלאחוז בו כי איש שררה היה עם מגבלותיו ,מטיל אימה.עמי ביקשני
דם שפכי אך יראה מדמי שיישפך אחזתני ,פרשתי כנפיי אל אחיי
ורעיי פורשי הכנף צעקתי קחוני איליו אך השיבו הם פניי ריקם כי
את ביתם גדע בליל סערה מרטיט לבב .ביקשתי ידידו הטוב של האדם
להפילו ולהעפילו חזור אך נבח הוא והשפיל זנבו .בכיו של תינוק
אימצתי ספק דקות ספק ימים כלילות וילד רך בשנים נישקני ושאלני
פשר דמעותיי ,לחשתי לו הכמוס בלבי חיבקני ואמר הסירי בבת עיני
דאגה מליבך.אחר הילד תרתי להשיבו תודה אך כאילו בלעה אדמתי
אותו .לימים הבנתי כי המלאך ששומרני -שליחו של אלוהים-הביאו
אליי כי אהבני. |
