אני עומד על הר גבוה ומביט סביב

במרחקים בוהקים אבני בזלת

השמש ממעל יוקדת

רק רוח חרישית מלטפת את פניי

ומנעימה לי את הרהורי ליבי



העצים באופק מרצדים

וקרני חמה מסנוורים

כמו מסתירים ממני שביל

אל דרכי הנכספת



הזמן דוחק

ההר רועש וגועש

האם ללכת אחר רחשי ליבי

האם זו דרכי שלי



בצעדים זהירים

כמו מגשש באפלה

יוצא אל דרכי,

אל דרכי הארוכה



אני נמצא אי שם

איני רואה את הסוף

ואיבדתי את ההתחלה

כולי תקווה שליבי איתי

בדרכי הלא צפויה



הולך בין אבנים וטרשים

מקווה שייקחני לשדה פרחים

למרות צעדיי

עדיין לא החלטתי לאן

לאן מועדות פניי...