היה היתה ילדה קטנה וחמודה, עם שיער קארה חלק
ושחור עם קוקיות ורודות ושמלה לבנה ובית ממורק.
ואב ואם אוהבים ודואגים
והמון בובות יפות שקנו לה ההורים.
יום אחד נכנסת האם לחדר בתה הקטנה,
ורואה על הרצפה בובה ישנה, שיערה גזור למחצה
ועל ראש הבובה נעצים ומסמרים הילדה נעצה.
שיער הבובה מגולגל בנעצים
או מסכנה הבובה חסרת האונים.
האם נבהלה וקראה גם לאב
שניהם נלחצו והיכונו לקרב.

הם זימנו את הגננת, פסיכולוג ויועצת
שיסבירו להם מדוע היא נועצת
את המסמרים הגדולים בראש הבובה
"האם לא הענקנו מספיק אהבה?"
והאם יבבה, והאב הפך לפקעת
הם כל כך פחדו שהבת משוגעת!
שאלה היועצת ואף הציעה עצה:
"נשאל את הילדה מדוע נעצה"

"האם לא נאהבת על ידי ההורים?"
"או... אולי... כעסת על חברייך בגן הילדים?"

"זה לא בסדר כך לנעוץ מסמרים!"

"אבל אני רק רציתי שיהיו לה תלתלים!!!"

אמרה הילדה בפרצוף התמים...