[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








(לא באמת התכוונתי לגרום לך לשנוא אותי
   תתעלמו.)



אחד משיאי הטירוף שלי כלל גבר שמצמיד אותי לקיר ויורד על
הברכיים, מחבק אותי ובוכה... אז, ידעתי כמה אהבה כואבת.
אז ידעתי, שכל ההבטחות בעולם שוות לתחת וכל השנאה המצטברת ירדה
לביוב ונשאר רק כאב מזוכך ועצוב. נשאר רק הרגע הקפוא הזה, קפוא
בזיכרון.
אז ידעתי שכבר כלום לא יהיה בסדר ושאולי אף פעם לא היה ושאולי
בעצם כל העולם הזה דפוק אם כל מה שהאמנתי שנכון מתנפץ לי ככה
בפרצוף.
אז, לא בכיתי. כל הזמן בכיתי, לפני ואחרי. אותו רגע הבטתי
מבולבלת וידעתי שהעולם הוא אשליה ואנחנו, בני האדם, יצורים
פאתטיים ואופטימיים מדי.
בהילוך איטי העולם שלי זז מאז, בהילוך איטי וכואב, בגוש דמעות
בגרון ועיניים כבויות, בזיכרונות שבורים ועבר עמום.
ה - ע - ו - ל - ם לפעמים נחצה לשניים או שאולי פשוט
לפעמים לא מתאחה. לא מאחה את האוויר הזה מלחנוק אותי, כל
הלכלוך הזה מטריף לי את החושים.
אין תאריך מדויק לטירוף כמו שאין רגע מסוים לייאוש...
אבל יש רגע אחד של סוף פסוק, מפסקת ידיים ומחבקת או שאולי
מתכרבלת בחיבוק, מכבה שעונים סלולריים. לא ממוקמת נכון.
הפחד הכי גדול זה תחושת חוסר השייכות... הרבה זמן שפיסת פאזל
זרה לא התחברה כראוי לפיסה שאני. שינינו צורה? כנראה...


אז ידעתי, שלמחרת בבוקר כל ההיסטריה תישכח ואני אשאר אני,
חובקת בירכיים על שולחן מתנדנד צמוד לקיר. אני אשאר רק אני,
מביטה במבט עצוב ומבין וסולח.
מעולם לא באמת נישקתי גבר        או אולי גבר אחר
או אולי שוב מתנהלים בשני מחשבים, מה מותר מה אסור, יצרים
מלוכלכים ותנוחות לא תנוחות, שפתיים יבשות וגוף עירום.
מעולם לא באמת ידעתי את החוקים של המשחק הזה, כמו שמעולם לא
הוכרז בכלל אות הפתיחה כמו שמעולם לא נכבה הרגש ולעולם לא יכבה
הלב ורק הרגע ההוא, כשהסתכלתי עליו מלמעלה והרגשתי את כל החוסר
כנות של העולם מתנקזת לנקודה אחת, ידעתי, שאת החיבוק ההוא, אני
לעולם לא אלמד איך באמת תעזוב.



24.4.05







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הדבר הכי מכאיב
ביציאה מהארון
הוא הקולב שנכנס
לי לעין.




-הומו עיוור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/4/05 16:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה