השכם בבוקר
חשכה, עלטה.
קור מצמרר,
שקט, דומיה.
לפתע חתול
הופך פח ממול,
קורע מפזר
אריזות, שקיות.
מיבב ושיניו
מחתכות, מטרפות.

כלב עצוב עיניים
לידו מתקרב
מרייר למראה
השיירים.
לא אכל
כבר יומיים,
כל כך רעב.
מתגבן החתול
שולף ציפורניו,
יורק בעוצמה
מסתער עליו.
מהומה מתחוללת
שניהם נצמדים,
יללה, נביחה,
שריטה, נשיכה.

בעודם מתקוטטים
שכור מתנדנד,
זרוק בפינה,
חרישית מתגנב.
לוקח, בורח,
אוכל, מקנח.
מפסיקים השניים
את המריבה,
עומדים מסתכלים
בערגה מופתעים.
שנייה, ולפתע
ביחד רצים
לחפש עוד שיירים,
חברים, רעבים.

כנראה מבינים,
כששניים רבים,
על אותו הדבר,
מתגנב לו שלישי
וזוכה באוצר.