אסי היה בן עשר וחצי כשזה קרה. הוא חזר מבית הספר, הילקוט על
גבו, חבריו לכיתה סביבו. הם דנו בכמות שיעורי הבית המוגזמת
שנתנה המורה, וניסו לחקות את קולה המעצבן. אחד אחד ניסו להגיע
לצליל המאנפף המושלם. כשהגיע תורו של אסי הוא נכשל במשימה. יצא
לו קול שדמה לקולו של שמעון פרס מהטלויזיה. זה לא מנע מחבריו
לצחוק.
כעת היה התור של דניאל, ילד רזה ונמוך שהיה טוב בחשבון, לחקות
את המורה. "להוציא דפים!" קרא, מחקה בדיוק רב את קול המורה. זה
גרר צחוק מתגלגל מהחבורה. דניאל קיבל בטחון והמשיך לומר משפטים
באותו קול, חלקם היו משפטים שלא אמרה המורה מעולם כמו למשל "יש
לי סרטן במעי הגס!" או "אמש אכלתי לחמניה עם קקי!" משפטים אלו
הצחיקו את החבר'ה אף יותר. הם צעדו כל אותה העת על המדרכה
לכיוון ביתם. מרוב התלהבות על כך שהוא מסמר הצהריים, שכח דניאל
לעצור את הליכתו כשהגיע לכביש. הוא נתן שני צעדים מיותרים,
ונכנס בשוגג למסלולה של מכונית פרטית שהאיצה. נהגה התעלם מהשלט
שבישר על "ילדים חוצים" ונסע במהירות לא חוקית. הוא מיהר לביתה
של חברתו הצעירה שהודיעה לו שעה קלה קודם לכן על נכונותה לבצע
בו מין אוראלי. רצה הגורל, ובדיוק התחיל שיר טוב ברדיו של
רכבו, והנהג רכן קדימה והגביר את עוצמת הרדיו.
כך קרה, שבמקום לראות ילד בן עשר קופץ לכביש ולבלום בזמן, אותו
נהג אומלל ראה רק את מחוגי הרדיו של רכבו באותו רגע קריטי
ששינה את חייו.
רגליו של דניאל התעקמו במפגשם עם פגוש הרכב. גופו התקפל
והתרומם באויר. ראשו נחבט בשמשת המכונית והתעופף מעלה בזוית לא
רגילה. הנהג בלם את רכבו בו ברגע, אך גופו של דניאל המשיך לעוף
בזמן שחריקת הבלמים נשמעה. לבסוף נפל דניאל על רצפת האספלט,
רגליו מרוסקות וכך גם פרצופו. הנהג שהבין מה עשה, נותר ישוב
במכוניתו, אוחז בראשו בהלם.
אסי ראה את הכל כמו בהילוך איטי. כל פרט ופרט נחרטו בזיכרונו
בשלמות. הרגלים שנמחצות, רגע שבירת העצמות, החבטה הנוראית
בשמשה, התעופפותו של הגוף באויר. ממש כמו הילוך איטי במשחק
כדורגל.
בניגוד לחבריו שעמדו ללא ניע פעורי פה ועיניים, התעשת אסי
במהרה ורץ לעבר גופו של דניאל. נראה כי הוא דימם מכל חור בגוף.
רגליו פנו לכיוונים לא טבעיים ונראו מרוסקות כליל, כאילו הפכו
העצמות החזקות לרסיסי אבק. פניו הושחתו לחלוטין, והוא כבר לא
היה דניאל. הוא היה גוף חסר שם, מרוח על הכביש. אסי רכן אליו
ונגע בצווארו. לא היה כל סימן לדופק. הוא העביר יד מעל הפנים
המרוסקות, שדמו לעיסה אדומה של בשר ועצמות. שום רמז קל שבקלים
לנשימה. דניאל מת.
גבר גבוה שהגיע בריצה למקום האירוע דחף קלות את אסי מדרכו ובדק
בעצמו את הגוף המדמם. אסי ראה מהצד איך הגבר חוזר על פעולותיו
בצורה כמעט זהה ולבסוף מכריז בגאווה מהולה בכאב: "הוא מת!"
לאסי לא היה מושג כיצד התנהג בבהירות שכזו, כיצד התעשת מההלם
ראשון מכל חבריו, ואיך ביצע את הבדיקות הנכונות מבלי שיכינו
אותו לכך. מה שכן ידע, ואף הכריז על כך בפני הוריו עוד באותו
לילה, היה שהוא יגדל ויהיה נהג אמבולנס, או חובש.

הוא לא נזקק לטיפול הפסיכולוגי שהוצע לילדי הכיתה. מותו הטראגי
של דניאל כאב לו, אך לא הותיר בו בעיות פסיכולוגיות. שבוע לאחר
ההלוויה הוא כבר התייצב בחוג לחובשים צעירים שהציע המתנ"ס. עד
גיל 14 כבר הציל את דודו מחנק בעזרת תרגיל היימליך בעת ארוחה
משפחתית, וסייע לילדה אפילפטית שנפלה בחצר בית הספר באחת
ההפסקות.
הוא רצה ללמוד רפואה, אך ציוניו לא אפשרו זאת. לכן, כמו שהכריז
בילדותו, הפך לפראמדיק במגן דויד אדום.

השעות היו גרועות, והמשכורת לא משהו, אך אסי אהב כל רגע. לעזור
לאנשים. זה היה הייעוד שלו. חבריו לצוות התקשו להבין מה מושך
אותו כל כך בעבודה הזו. הם התבדחו בנושא בלילות הארוכים שישבו
והמתינו לקריאה. אסי לא אהב את בדיחות הדעת של חבריו לעבודה,
וקיווה שימצאו להם עיסוק אחר בזמן ההמתנות הארוכות.

לילה אחד נשלח אסי באמבולנס לתאונה שהתרחשה לא רחוק. הם הגיעו
תוך דקות מעטות והבחינו ברכב הפוך. כשהאמבולנס נעצר, אסי רץ אל
הרכב במהירות, כפי שעשה תמיד, ושם נגלה לו מחזה שבו לא נתקל
בכל שנותיו כפראמדיק.
היה שם גבר פצוע קשה, ששכב על גבו בהכרה מעורפלת. לידו הייתה
אישה צעירה עם פציעות קלות - שריטות מרסיסים. האישה עמדה על
ארבע ופשוט מצצה לגבר הפצוע את הזין.
"מה קורה פה?" שאל אסי. האישה הרימה את ראשה מהזין העומד של
הגבר, ואמרה: "בעלי איבד את השליטה על האוטו והתהפכנו. ראיתי
שהוא במצב רע ויכול למות לי בכל רגע אז החלטתי שאם הוא הולך
למות, לפחות שימות עם חיוך."
בזמן שדיברה היא שפשפה את הזין העומד, וכעת, משסיימה את דבריה,
חזרה למצוץ.
אסי לא ידע כיצד להגיב. הוא בדק את הגבר בזמן שאשתו עדיין
מוצצת במרץ. הוא איבד דם רב ואסי הכניס לו עירוי והעלה אותו
במהירות על אלונקה. בכל אותו הזמן האישה לא הסכימה לעזוב את
הזין של בעלה הגוסס, והפליאה במציצה עמוקה. משניסו הצוות
הרפואי לנתק את שפתי האישה מהפצוע, היא נלחמה בהם וכל שנותר
להם לעשות היה להעלות את הפצוע לאמבולנס, כאשר אשתו עדיין
מבצעת בו מין אוראלי.
היא לא פסקה לרגע. שאבה ומצצה, ליקקה וליקקה. גרון עמוק, מציצת
אשכים, נשיקות עדינות על הכיפה, תנועות מהירות ולחילופין
איטיות, רטוב יותר, רטוב פחות.
עיניו של הגבר היו עצומות אך הזין עמד לתפארת. לבסוף הוא גמר
והאישה בלעה הכל והמשיכה למצוץ במרץ. היא החלה סיבוב שני, ולא
נתנה לאיש להפריד אותה מבעלה האהוב גם כאשר הגיע האמבולנס אל
בית החולים.
היה זה המקרה הראשון בהיסטוריה הרפואית, שאדם קיבל טיפול נמרץ
בעוד אשתו צמודה אליו ויונקת מאיברו הזקור. כל ניסיון של רופא
להרחיק את האישה מבעלה עלה לא יפה. היא החלה לזעוק ולצרוח,
ונלחמה בכל כוחה על הזכות להמשיך למצוץ. לבסוף הרופאים נכנעו
והמשיכו בטיפול כאשר האישה רוכנת לרגלי הפצוע.

החלמתו של אותו גבר הייתה מופלאה. הרופאים שעקבו אחריו היו
המומים מקצב ההחלמה. פציעה שכזו הייתה לבטח גורמת למוות, אמרו
זה לזה בהזדמנויות שונות. הדבר שהציל את חיי הפצוע היה בבירור
אותה מציצה שקיבל ברגעיו הקריטיים.
בוצעו מחקרים וניסויים אין קץ על שיטת הטיפול המקורית שזכתה
לשם "טיפול אוראלי נמרץ". ניסויים דומים בוצעו על נשים שנפצעו
קשה, אך במקרים כאלה, הבאת הפצועות לאורגזמה על ידי גירוי
הדגדגן לא סייעה בשום אופן להחלמתן. מסתבר, קבע החוקר הראשי,
שזה עובד רק על גברים.
לאחר שבועות מספר חתם שר הבריאות על חוק חדש, המורה להוסיף לכל
צוות אמבולנס, מלבד לפראמדיקים, גם זונה שתפקידה יהיה למצוץ
לנפגעים.

מאז שחוקק חוק המציצות, היה מעניין יותר בשעות של ההמתנה
לקריאה. לא היה זמן להתבדח על חשבונו של אסי, כיוון שהזונה
שהוצמדה לצוות נהגה להתאמן על הטיפול האוראלי בכל עת. ואם
תשאלו את אסי, היא הייתה מזמן מאומנת מספיק.