בס"ד רביעי  23.03.05

אני כבר 15 יום עובדת
יחי אני...
15 ימי עבודה אני שורדת
סוף, סוף התקבלתי
ולא ידעתי נפשי
משמחה

חודשיים קודם, רואיינתי במשרד
לניהול נכסים. שותפים אבא ובת.
שמם כשם משפחתו הקודם של אבי
והוא כבר חשב שמצא קרובים

ראיון, אחרי שבוע, טלפון,
לבוא לכמה שעות להראות
את יכולתי,
עוד שבוע והגיעה ההחלטה:
צר לי, אני חוששת מהאנגלית שלך
אני חוששת שהיא לא מספיק טובה.

שבועיים ויותר חיכיתי
חיכיתי למשיח הגואל
והוא לא הגיע.
בצער היא אמרה לי זאת
היא אמרה שהייתה כימיה.
אבל...

המשכתי בדרכי למרות הכאב
המשכתי לחפש, ולהתראיין
חיפשתי ופרסמתי בכל הדרכים
הקיימות היום.

הנה מצאתי עצמי במשרד של מלכי המלכים
שם גם אלוהים לא מתקבל מייד, אלא
צריך להשאיר קודם הודעה..

15 יום, 15 ימים תמימים של קושי וחרדה
והנה צלצול באמצע היום,
כשכולי מרוכזת בהישרדות
מי מפריע לי במסע ההישרדות?
דליה? איזה דליה? מי זו?

זו דליה, מרחוב לבונטין
אה... נפל האסימון...
זו דליה שבחוץ בזמן ציפייה לבואה
קראתי תהילים לראשונה ולאחרונה.

כן דליה, אני עובדת בניסיון עכשיו
זו ממש הפתעה, הפתעה טובה בשבילי
אבל ממש התבלבלתי עכשיו.
תראי, היא אומרת לי,
זו שקיבלתי אותה, עוזבת
וזו הייתה הפתעה גם בשבילי.
האם תוכלי לבוא לחפיפה ליום אחד?
כן, עניתי, אבל תני לי יומיים ואחזור.

ובלבי
תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום
דבר כזה לא קרה לי,
רק לטובים וגדולים ממני קורים ניסים
רק בסרטים הגלגל חוזר אחורה
בסלואו מאושן.

ומתוך הסערה, יצאה לה בת קול קטנה
ואמרה למלך, אני רוצה לדבר איתך
עכשיו.
שיתפתי את המלך בכול...
האם זה טוב? האם זה רע?
להיות נאמנה לעצמי, זו דרכי
בדרך לא סלולה.

וחיש קל למחרת, כבר לא
חזרתי לממלכת מלכי המלכים.
הוא הקדים וסידר ענייניו
ביוזמתי, צריכה להזכיר
גם לעצמי...

ביום שני צועדת אהיה
לעבר הקשת בענן.
הייתי, הלכתי, וחזרתי.
כמו שנאמר בפורים:
"...ונהפוך הוא..."

הנה פורים...
אכן... פורים.

ונהפוך הוא....