חפצים תמיד דיברו אלי. מאז שאני זוכר את עצמי, הקירות, הלבנים,
הבגדים, האדמה, הכול, דיבר אלי. ולא מבחינת יופי אלה ממש
משפטים שלמים. בהתחלה זה ממש הפחיד אותי אבל לאחר שיחה מעוד
מעניינת שהייתה לי עם הדלת של השירותים הבנתי שאין ממה לפחד כי
יש לי כוח על טבעי.
הכוח הזה עזר לי המון פעמים כשהייתי בבית הספר כי הספרים שהיו
לי בתיק גילו לי את כל התשובות לכל המבחנים, אז הייתי תלמיד
מצטיין. לפעמים, הם יכלו גם לגלות את העתיד וזה עזר מעוד
במשחקי שח שהייתי אלוף העיר, ואפילו היו לי כמה פרסים ומדליות
מתחרויות.

את חברה שלי הכרתי בתיכון ואני חייב להודות לאדמה, שכיוונה
אותי למקום בו אני אתקל בה  'בטעות'. התאהבנו בדיוק כמו
בסרטים. אהבה ממבט ראשון. גם את החבר הכי טוב שלי האדמה הפגישה
בינינו. זה היה ביום שישי אחד כשהייתי בתיכון, ומאז אנחנו כל
הזמן ביחד (חוץ ממתי שאני עם חברה שלי).

לא סיפרתי לאף אחד על הכוח המיוחד הזה כי פחדתי שהם יחשבו, כמו
שאני חשבתי כשהייתי קטן, שאני משוגע, ולא רציתי את הייחס הזה.

החפצים כל הזמן עזרו לי בכל דרך שאפשר היה לחשוב אליהם. המיתה
הייתה מעירה אותי כל בוקר בידוק בזמן, הבגדים היו ממליצים לי
על מה ללבוש וכמה קר יהיה באותו יום בחוץ, האדמה והכביש היו
ממליצים לי על הדרך הכי קלה לעבודה ואיפה יש פקקים, ועט הייתה
עוזרת לי בחישובים וכתיבה, מכל סוג שהיא.
עם חברה שלי הסקס היה מצוין כי הגוף שלה אמר לי איפה היא הכי
אוהבת את זה.

הייתי בין הטובים במקצוע שלי. ההכנסות שלי לחברה שעבדתי בה היו
גבוהים מאוד והדרגה שלי הייתה עולה כל הזמן והתשלום איתה. היה
לי מספק כסף כדי לחיות חיים טובים, אבל לא השתמשתי בו כל כך.
הגעתי למצב שאני בין הבחירים ביותר בחברה בפחות משנתיים.

יום אחד, שאותו אני לא אשכח לעולם, החפצים הפסיקו לדבר. פשוט
סתם בלי סיבה מסוימת או ברורה. התעוררתי מעוד מאוחר, והמיתה
שתקה.
הקפה של הבוקר היה מר מהרגיל, והוא שתק.
הפקקים בדרך לעבודה היו נוראים ולקחו שעות, והכביש שתק.
הפסדתי, בפעם הראשונה בחיי כסף לחברה, כי העט שתקה.
הסקס עם החברה שלי היה ממש גרוע, כי הגוף לא דיבר.
החבר הכי טוב שלי עדיין היה שם אבל לא בדיוק.

אחרי כמה שבועות של התדרדרות פיטרו אותי מהעבודה. החברה שלי
תזרוק אותי בעוד כמה ימים.
הדבר היחידי שנישאר לי בחיים היה החבר הכי טוב שלי. הוא תמיד
אהב אותי, תמיד. הוא ניחם אותי כשהייתי בשפל המדרגה ונתן לי
חום ואהבה בדרך שהחבר הכי טוב עושה מצוין. אבל תמיד הרגשתי
שהחפצים חברים יותר טובים ממנו. החפצים היו חלק ממני, מהאישיות
שלי. בלעדיהם ובלעדי ההערות שלהם אני לא הייתי אותו אני.  האני
היחידי שנישאר לי היה החבר הכי טוב שלי. שגם הוא, נעלם ממני
בלי ששמתי לב. אז עכשיו, כשאני מרחף באוויר ומחקה להיות חלק
מהאדמה שוב, אני אומר בלב ובקל,
שרון אני אוהב אותך.