אני: כואב לי.
היא: מה כואב לך?
אני: הלב.
היא: למה?
אני: קשה לו, הוא בוכה.
היא: אבל לב לא יכול לבכות.
אני: הלב שלי כן.
היא: למה הוא בוכה?
אני: כי קשה לו.
היא: הבנתי אבל... מה קשה לו?
אני: המסע.
היא: איזה מסע?
אני: המסע, המסע שהוא סוחב. הוא כבד לו, קשה לו לסחוב.
היא: אבל איזה מסע הוא סוחב?
אני: הרבה.
היא: כמו מה למשל?
אני: כמו אהבה.
היא: ומה רע במסע הזה?
אני: שום דבר.
היא: אז למה בכל זאת כבד לו?
אני: כי הוא חלש.
היא: למה הוא חלש?
אני: כי המסע שלו כבד.
היא: אבל אמרת שאין דבר רע באהבה.
אני: אין, כל עוד היא פורחת.
היא: שלך לא פרחה?
אני: אני מחכה, אך אני יודעת שהיא תנבול.
היא: למה?
אני: כי היא לא הגיונית.
היא: אבל יש לך את העתיד לפנייך יהיו לך עוד אהבות.
אני: אבל אני מאושרת ככה.
היא: לא את לא.
אני: למה את חושבת ככה?
היא: כי אני רואה, למה כואב לך בלב?
אני: כי האהבה זה לא המסע היחיד.
היא: אז מה עוד?
אני: בדידות.
היא: אבל את לא בודדה.
אני: נכון.
היא: אז איך זה חלק ממסעך?
אני: זאת שאלה טובה.
היא: ומה התשובה?
אני: שברגע אחד אין איש מלבדי.
היא: מדוע את חושבת כך?
אני: כי אני מחפשת ולא מוצאת.
היא: מחפשת מה?
אני: אנשים.
היא: את לא באמת מחפשת, את מרפרפת!
אני: נכון.
היא: אז זו בעיה שלך.
אני: אבל הם עסוקים.
היא: הם יתפנו בשבילך כשתקראי להם.
אני: טוב.
היא: מה טוב? עדיין כואב לך נכון?
אני: נכון.
היא: רוצה לספר?
אני: טוב.
היא: נו? מה עוד כואב לך?
אני: הגוף.
היא: למה כוונתך הגוף?
אני: הגוף כואב לי.
היא: למה?
אני: כי הוא חלש.
היא: למה הוא חלש?
אני: לא יודעת.
היא: אולי כי את מזניחה אותו?
אני: אולי...
היא: אולי כי את עצובה והעצב עבר למקום הראשון ברשימה?
אני: אולי...
היא: תגידי, את דיברת פעם עם ליבך?
אני: כן.
היא: ומה הוא אמר?
אני: הוא בכה, ואמר שקשה לו.
היא: ואת רוצה לעזור לו?
אני: אולי.
היא: את יודעת, שאם תעזרי לו תעזרי לעצמך?
אני: כן.
היא: את מוכנה להתחיל?
אני: אולי...