את שוכבת לצדי, לא מסירה מבטך מעיניי.
אעביר ידי בשערך, אסרק-אלטף מחלפתך הזהובה.
ידי עריסה לראשך הענוג, פורם ופוזר מחלפתך השפוכה.
רמז חיוך - עוד לא נולד - יתעורר בשפתייך.
זוויות פיך תתרחבנה במתיחה דקה, ותחשופנה שינייך הלבנות.
רוח חיוך תפזז על פנייך. אושרך ינסוך בי שלווה ורוגע.
אצלול אל תוך עינייך, אובד בים התכול התוסס וגועש.
גם מבטך שקוע בעיניי, יחד נצוף על הזמן החולף:
ללא ניד, אף לא זיע - רק מבט בתוך מבט, עין בעין.
לא נמהר, הזמן הוא אין-קץ כשאיני בלעדייך.
העולם הסוער - טירופו מסביבנו, אנו לבד -
מנותקים זה עם זה במערבולת שלנו בה הזמן נותר בחוץ.
נאחזים פן ניסחף, נתלים אנו שנינו, רק זה בזו תולים תקוותינו.
נתונה לך נפשי - לנצח בלי הרף.
"הנתונה לי נפשך?" הטרדה מקננת.