בתקופת הצאר, רוסי ויהודי חולקים, כצפוי, קרון רכבת:
- מה סוד חכמתכם?
- אנו כמו כולם, אין סוד.
לא עזרו הפצרות, הרוסי לא הרפה.
- אגלה לך, נשבר בסוף, בשעת סעודה, מאכילת ראש דג-מלוח. רואה?
- התמכור לי?
- שני רובל.
הרוסי שילם, אכל, ואחרי מחצית השעה התפרץ:
- סידרת אותי, כל הדג עולה חצי רובל, אני שילמתי פי 10!
- אתה רואה? אתה כבר יותר חכם!!!
בדיחה קלאסית, על דג-מלוח, שאני מאוד אוהב. לא מוכן, חנוט,
קופסתי, מחנות, גולם עלויות-שעת-עבודה, תשומה-שולית, ופרסומת;
אלא כזה שהכנתי בעצמי, לפי המתכון ההונגרי הסודי, של גברת רנה
(Rhene).
בדירת שיכון צנועה, מזרחית מהכניסה לחולון, התגוררה סבתי, ז"ל,
נצר אחרון, למשפחה אוסטרו-הונגרית עשירה, מתבוללת (בסדר, בסדר,
הסבא של הסבא היה רב, עם פיאות וכיפה, אבל סבתא, ראתה הרבה
בחיים, פרט לאלוהים, ונפטרה כאתאיסטית).
חברותיה, בנות ה-75 והרבה הרבה פלוסים, נהגו מצוות משלוח מנות,
כל ימות השנה. חברה-חברה, וצלחת הצלחתה הקולינארית, תשומות-לב
קטנות, ממתיקות עול בדידות זקנה, בהכנה ובנתינה.
גברת רנה חיה על זמן שאול. כמו כולנו. נראה שלא היה אכפת לה.
סיימה בהצטיינות את אוניברסיטת "
אושוויץ", וקיבלה פרס: את
חייה, ומזכרת קטנה, ששבה לאופנה: כתובת קעקע. הצופן לכספת
הזכרונות, מספר כחול - ירוק, גלוי בקיץ, על זרועה הרחבה.
אם תבקש, גם בחצות-הלילה, מתוך שנתה העמוקה, תדקלם, המצבה
האפורה, שעל קברה, את הספרות הגרמניות, במבטא הונגרי. מסודות
ההשרדות. אז.
ומהו צופן השרדותנו היום, יפי-הנפש? כמה יפי-נפש שרדו אז?
ב
אושוויץ?
מדי יום-ביומו, הייתה מברכת את סבתא לשלום, מהשביל, או בדלת,
עם תבשיל, עיתון הונגרי, או פפריקה מתוקה, מבודפשט, כשסיגריה
קבועה בזווית שפתיה העבות.
נמוכה, מכוערת, צרודת ניקוטין, שגבר עליה בגיל 80, כן, פלוס.
- קיבלתי מרנה דג מלוח, כך סבתא בטלפון, אין מקום במקרר,
יתקלקל, אין לי תאבון, כבר שבוע, לא מסוגלת לאכול. למה ? ככה.
סבתא הייתה מעבירה לי: דג מלוח, כרוב ממולא, ריבה ביתית, יין,
עוגות, שוקולד שוויצרי, עוזרת רומניה, כרטיסים ל"פילהרמונית".
כל הדברים הטובים, לנכד.
גברת רנה הכינה דג מלוח נהדר. לו רמזתי למנה נוספת, הייתה
פותחת קו-ייצור, המוני. לא רציתי שתתמוטט במטבח. ביקשתי את
המתכון. למזלי. כי היא עזבה פתאום, בשקט, כמו רוב הקשישות
החביבות, וסוד הדג המלוח, היה הולך אתה. כמו הסודות האפלים של
אושוויץ, מחנה ההשמדה שלא יכל לה.
וכיוון שביקשתם, אגלה לכם את מתכון הדג-המלוח:
מצרכים לנצרכים:
מכינים מראש: כפפות פלסטיק חד-פעמיות ו/או שקיות ניילון.
סכין חד, מספריים לחיתוך הסנפירים.
סבון גס (לכביסה), ומגבוני נייר, לניקוי הידיים
קרש-חיתוך, עטוף נייר עיתון+רזרבי,
צנצנות זכוכית, עם מכסה מתברג הרמטית (להפוך על הראש).
שניים-שלושה דגים מלוחים שלמים. גדלים בהולנד, בחביות. לא
ורדרדים, מוכנים. רצוי לא מוקיונים, מאופרים צבעי-מאכל, בלי
חומרים משמרים, ומתכות כבדות.
תפוח-עץ, שני יונתן או בינוני, לכל דג.
בצל יבש, שני בינוניים לדג (אפשר סגול או לבן)
סוכר, כף לדג, ו/או ממתיק, לפי טעם.
עלי דפנה, שניים לדג, וזר עלי-דפנה לראש השף.
לימון, חצי לדג (נחוץ, חמוץ, רחוץ מבחוץ).
יין אדום-יבש, רבע כוס לדג, ובקבוק שלם, משובח, בטמפרטורת
החדר, לשף!
פלפל אנגלי או שחור, שלושה גרגרים לדג.
ובמחשבה שלישית, קמצוץ פלפל ירוק חריף, וכפית חרדל דיז'ון. למה
שלישית? כי במחשבה שניה: למה לך כל כאב הראש הזה? אל תגע! אל
תעשה! לך למסעדה.
אופן הכנה
לובשים בגדי חדר-ניתוח-סטריליים: סינור, כפפות ומסכה.
ממלאים במים שקית ניילון, בתוכה הדגים, להמסת המלח, וקושרים
למספר שעות בכיור. מחליפים מים שתיים-שלוש פעמים.
להיזהר בקיץ פן יתקלקלו, ויריחו עוד יותר.
תפוחי עץ חותכים לריבועים, עם קליפה, בלי גרעינים,
בצל ולימון פורסים לטבעות,
כשדרגת המליחות ירדה, מנקים את הדגים על נייר עיתון, שומרים
חלב ו/או ביצים (תמיד כדאי לשמור על הביצים).
את הדגים החלקלקים-חמקמקים (כמו פוליטיקאים) חותכים לפרוסות
ברוחב 1.37 ס"מ, יחד עם עמוד השדרה והעור.
מניחים בצנצנת שכבת פרוסות דגים,
מוסיפים שכבת תפוחי עץ, בצל, חצי עלה דפנה, גרגר פלפל אנגלי,
ושוב, לסרוגין,
דגים, והשאר, עד מילוי הצנצנת.
חשוב: להבטחת הצלחת המתכון מכניסים לצנצנת בדיוק 33 פרוסות.
בסוף, מוסיפים כף סוכר, לפי הטעם, וכוסית יין אדום.
לספיגת טעמים אחידה, כשהכל מוכן, הופכים את הצנצנת המוברגת על
הראש, על צלחת.
לרוב אין צורך להוסיף מים, משתחררים מיצים טבעיים.
ראו הוזהרתם, מראש, הדג מסריח; דג מלוח, מכל הכיוונים;
ובן-אנוש, ממעמקי נשמתו (יעזור גם רופא-שיניים, גסטרולוג, או
פסיכולוג).
כיוון שהריח נישא למרחקים, ודבק בכל כלי, כדי שהבית לא יסריח,
אני מכריז על גלות-מרצון, במוסך. כל הלכלוך הולך לשקיות
שנאטמות, חותמת סיכון אב"כ (biohazard), ומועברות מיידית, לפח,
שברחוב (אותו נועלים היטב, אחרת חתולת אשפתות תורנית, תפזר
תכולתו, ותאלצו לאסוף את כל התכולה מחדש).
- אני משתגעת מסרחון הדגים, תוציא אותם! פוקדת אשתי, בעלת חוש
הריח המעודן. מעולם לא ידעה ניחוחות "דיטטורה-קומוניטית", ולא
טעמה קשיי-עליה, כמוני.
החלה בהכנות לאפיית עוגה, מאורע חגיגי כשלעצמו. בתי הסטודנטית,
בשלנית גדולה, סיימה להכין ממרח בזיליקום, וטיפלה בחצילים.
ניקיתי את המוסך. לא נשאר רמז קיקוש קשקש או ריח דגיג. את
הצנצנות הנחתי במקרר (במוסך), westinghouse, שקיבלתי מסבתא.
מוצג היסטורי. עדיין קר ונושם.
רחצתי ידיים, התקלחתי, והחלפתי בגדים.שבתי למטבח, ובחיוך רחב,
פרסתי זרועותיי לקראתה:
- אשתי היקרה, הצלתי אותך מהדגים, תני חיבוק גדול לבעלך הקטן!
עסוקה בליטוף הבצק בתבנית, הרימה אלי עיניה היפות, ופיה החמוד
קבע בפסקנות, שאיננה סובלת ערעור:
- מובן שעליך לנקות אחרי הדגים! לא מגיע לך שום חיבוק!
אחרי שבוע במקרר#, טעמתי את הדג המלוח. טעם גן-עדן.
(# הערת המחבר: הדג היה במקרר שבוע, אני ארבע שנים, ושותק, כמו
דג.)
ולמרות מאמציי, ואמצעי הזהירות, חשתי בריח מוזר, דמוי דג מלוח,
מרחף מהאזור בין המוסך למטבח, ומתפשט, אט-אט, לכל חלל הבית.
כרגיל, הייתי כה שקוע בעבודה, שלא ייחסתי לכך חשיבות,
וכשהבנתי, היה כבר מאוחר... מאוחר מדי.
- אתה רואה? אתה כבר יותר חכם!
- אבל הרוסי שילם רק שני רובל, ואני...
- אפשר לקפוץ מרכבת נוסעת?
- בזמן רוסיה הצארית?
- לא, עכשיו!
הרצליה, רוברט 2.11.01
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.