לכבוד העלמה סטייסי אהרט,
הננו מצטערים להודיעך כי לא התקבלת לאוניברסיטת שרי הילס
בבוסטון למדעי החברה.
בכבוד רב והצלחה בהמשך,
ליאה ארמסטרונג.

סטייסי זרקה את מכתב הדחייה על השולחן והתיישבה על הספה בסלון
דירתה בהתרסה. רגע אחרי זה שותפתה לדירה, ג'יני וולמה, נכנסה
אל הדירה והניחה את תיקה בתנועה מעודנת על השידה שליד דלת
הכניסה.  "שוב דחו אותי." הודיעה סטייסי ביובש, היא כבר הייתה
די רגילה לדחיות, אבל אוניברסיטה בינונית בבוסטון? עם הציונים
הגבוהים שלה? זה כבר שפל המדרגה...

"אוי! לא נורא!" אמרה ג'יני בניסיון לנחם את חברתה, מה שלא
בדיוק הצליח.  ג'יני לא ידעה לנחם אנשים, והפעם היא גם הייתה
צריכה לשקר לה. למען האמת, זה כבר כן היה נורא, סטייסי לא
הצליחה להתקבל ליותר מדי אוניברסיטאות. והיא ידעה כמה סטייסי
רצתה ללמוד ולהתקדם בחיים, זו הייתה השאיפה הגדולה שלה, עלייה
סבבו כל שאר ענייני חייה. עכשיו היא לא תוכל להגשים את השאיפה
שלה, וגם חושבת על הסיבה המגוחכת ביותר שבגללה היא לא מתקבלת
לשום אוניברסיטה מהסוגים הנחותים ביותר, שגם עם תואר במדעי
החברה מאוניברסיטה מסוג זה, קשה להאמין שהיא תתקדם לאנשהו.

"ג'ין, את חושבת שזה בגלל..." סטייסי התחילה להגיד, אך ג'יני
פסלה את האפשרות הזאת כמעט מיד: "אין סיכוי! הם לא פוסלים
בקשות של אנשים מוכשרים כמוך, לא משנה אילו הערות יש להם בתיק
האישי." ג'יני הסבירה לה. לסטייסי הייתה תעודה מעולה. לא היה
לה נכשל אחד, רק הערה קטנה בתיק האישי, ואחת מגוחכת למדי. "הם
לא מעיפים אנשים כי הם גנבו שלושה דיסקטים מחדר מחשב." סטייסי
הביטה בה בבלבול מסוים; "זו עדיין גניבה." היא אמרה בחוסר
אמון: "לך יש אבא עם מספיק כסף, ואת יכולה ללכת לכל אוניברסיטה
שרק תרצי, אני לא."

ג'יני הרגישה שהיא מתחילה לאבד את הסבלנות. "אז מה את רוצה?!"
היא אמרה, בטון הסבלני ביותר שהצליחה לגייס. "את שכר הלימוד
שלי?!" סטייסי לא ענתה, רק אחרי דקות אחדות מילמלה: "שלושה
דיסקטים."