יש לה חיוך כזה שמסוגל להאיר לי את היום. כשאני רואה אותה בכל
בוקר, החיוך שלה מאיר לה את כל הפרצוף. ממש כמו השמש שמביטה
אלי מן החלון כשאני מסיט את הווילון ומתעורר ליום חדש. אור
עצום קורן ממנה. עיניים מכווצות, שיניים לבנות מבצבצות, חיוך
מדהים.
ככל שהחיוך שלה מתרחב, אני מתמלא ביותר ויותר אנרגיות שעושות
לי חמים ונעים בגוף. יש לה זהר כזה שמקיף אותה והיא נראית כל
כך יפה וטהורה בעיני. אני מתמוגג והלב שלי מחסיר פעימה.
שתיים.
אם רק הייתה אומרת את המילה, הייתי נוסע איתה רחוק רחוק ומבלה
את שארית חיי איתה. הייתי מקדיש אותם כדי לדאוג לאושר שלה. שלא
יהיה יום בו לא תחייך.
הייתי מריח כל היום את ריח השיער המשכר שלה, גומע את יופייה
לגימה אחר לגימה. איזה גנים.
בכל לילה, לפני שאני נרדם, אותה התמונה האידיאלית חוזרת לי
לראש. אני לוקח אותה לחוף הצוק ופורס את השמיכה הסגולה שלי
מהבית. אני נשכב לידה, שולח את ידי לעבר בטנה, מלטף לה
במעגליות את הפופיק ומדביק לה נשיקה רטובה בבטן. והיא משיבה לי
חיוך שממיס אותי. וכך, הייתי מסוגל להירדם ולמות, כשאני חובק
את הבת המדהימה שלי, מאושר. |