בילדותי, הללו אנשים את יופיי;
לימדוני להיות המופלאה בנשים -
כובשת ונכבשת ללא סייג
עתירת ממון, ונודעת בשערים.
אני מהרהרת בלבי:
האם טוב הדבר להלל יופיה
של ילדה בראשית דרכה
ומדי יום לשוב ולהזכירה
עד כמה היא יפה?!
שכן עולם של אשליות
המתנפץ אל מול ימים של ממש,
יוצק בנפשה תוגה ובדידות.
וכמו עושר ההופך לדלות,
והצלחה ההופכת למכשלה -
הרכינו משאלות לבי את ראשם
ונקוו במצולות בושה.
חשבתי כי יום יבוא
ובארצות נכר ידרוך כוכבי,
ושם, בהדרת חושניות,
ארקום הרפתקאות אהבים
ואתנשא בעולם חובק שעשועים,
אך, הבל הבלים, הכל הבל -
בהיותי לכודה במעשי אהבה
נתרוקנתי מכל!
ימים חלפו,
ואני פוסעת באמצע חיי
שורדת בשעון הלמות הלב
עת בראשי מתקתקים הרהורים
ומטילים בי יגון אווילי,
ואני עודני אישה
אשר הלמות גלי ים נפערת מתוכה.
מטר מזיל בי את דמעותיו,
ובדרך לא דרך -
עצבות, אשר נתונה בי,
מבקשת להשליך זיכרונות
אל מצולות השיכחה.
אני יושבת בעיניים דומעות
ומבקשת להושיט לך חרוז
ולהגיד כי אכן רציתי לאהוב,
אך הימים חלפו ואם תבקש לחזור,
תהיה השעה מאוחרת
והאהבה תיעלם במחשכי השכחה.
24/04/05
חלק ב'
---------
בדרכים רבות צעדו חיי;
חיפשתי קורטוב של אמת
אצלך, אצלו, אצלם
ונגסתי במעדן החטא גם,
אך לא אתכחש כי בלבי האש בערה
ועולם יפה מצאתי, למרות הכל.
ראיתי את היפים והאמיצים,
ראיתי את הנמושות בפינות נסתרות
עם תרבות וללא תרבות...
וכאשר עוצמת עיניים -
הכל מתבהר לי,
הקול בתוכי מדבר אליי
כי משם באה האמת
וקשה לשכל לתפוס
עד כמה הדמיון מאכזב,
כמה שהכי חשוב להבחין
מתי הרע מתחפש לטוב
והטוב כל-כך חיוור...
אני לא אסתכל אחורה
כי יש לי פה עוד חברים,
כמה אהבות
וכמה דימיונות של נעורים.
26/04/05
|
