דבר לא יעצור בעדי
מלשכון בארץ החולמים;
גם לא כישלונות הניצבים
על סף ביתי,
ולא אלה המגחכים
בהיותם נקרים בדרכי.
את ידיי לא ארפה;
אותירן חצובות כאבני גזית
בארץ לכודה בחלומות,
ובהביטי אל ימי העבר-
אאסוף מתוכם את הרסיסים
אשר ניתזו לאורך הזמנים
וארקום מהם ריקמה
של חלומות נכספים על שלווה ואהבה.
מעשי היום-יום כבדו עליי
ומבקשים לכופף תפארת קומתי,
אך אני, אוסיף ואזקוף את ראשי,
ועל מפתן יומי המתעורר
אציב צלילי משאלות
ואפתח חלון לעולם מרהיב ביופיו
שזור בציוץ ציפורים ומניחוח פרחים.
בהיות ידך המלטפת מהלכת עליי
כקשת המתנגנת על מיתרים -
מציאות חדשה רקועה בקסמי חיים
תסעיר את צפונות נפשי
בעת הגשמת משאלות
ואז,
אולי לא אצטרך יותר לחלומות.
24/04/05 |
