ארבל הכרמלי / עד שמתה חדוות החיים |
או:
"תפסת מרובה לא תפסת"
היא פגשה בי שהייתי לבדי
והחלה צועדת בעקבות לבי,
היא לא ידעה לאן השביל יוביל-
היא רק ידעה שטוב לה עמי.
באו הבלהה והרעד אל לבה
שאם לא תהא אהבתי לנצח מסורה לה
הרי תהא מבזבזת זמנה
עד תמצא עצמה זקנה וקמלה.
הייתה הולכת בשביל
מחפשת כל הזמן את העתיד,
אל ההווה הפסיקה להביט
עד שמתה עבורה חדוות החיים,
ואני שוב צועד לבדי...
29/11/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|