הוא היה מתעורר בבוקר, שוטף פנים ומתבונן בראי.
הוא ראה אותה. כל כך יפה, כל כך חייכנית, כל כך מאושרת...
הוא היה חוזר לחדר, פותח את הארון, ורואה את כל השמלות
המושלמות שלה שם. תלויות בין חליפותיו השחורות.
הוא היה נכנס לאוטו בדרכו לעבודה, וראה אותה יושבת לצידו.
נותנת טאצ'ים אחרונים של אודם. היא לא הייתה שמה מייק אפ, היא
לא הייתה צריכה! היא הייתה מושלמת!

וככה המשיך היום שלו, כל יום שלו, כל שבוע שלו.. כל חודש...
הוא ידע שהיא לא שם, הוא ידע שהיא כבר לא שלמה...
אבל הוא לא יכל להשלים עם זה, העובדה הייתה לו קשה.
הוא רצה לצרוח, רצה לבכות.
אבל הוא ידע שבכי לא ישלים אותה.
הוא ידע שכלום לא יחזיר אותה למה שהיא הייתה פעם.
וכאב לו, ושרף לו, והוא רצה לרצוח את הנהג הצעיר הזה
הוא רצה לעוות אותו בדיוק כמו שעיוותו את המושלמת שלו!