מיטל קורח / סבתא |
בוכה בשקט.
הם לא מבינים
שאני
מתאבלת
לפני כולם.
הם לא מבינים
שעם המציאות
השלמתי.
והדמעות מבשרות
לא מרגישה
שיכולה לסלוח
לעצמי.לה.
בכי -זה לא עוזר
אני אומרת לה.
ובוכה בלב.
זה משתק.
התחושה שהיא תלך.
מתאבלת,
לא יודעת איך,
על מה שיבוא.
הלב נשבר לחתיכות,
ואת החתיכות צריך לאסוף.
רואה אותך,
והנה אינך פה.
לא יודעת אם רוצה שתהיי.
רק רוצה שתפסיקי
לסבול.
הכאב שלך הוא
הבכי שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|